פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5999/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
עבד עתמה
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ז' בתמוז תשס"ח (10.7.08)
בשם המבקשת:
עו"ד מ' חדד
בשם המשיב:
עו"ד ד' מרוז
החלטה
ביום 7.7.2008 הוגש תסקיר מעצר משלים של שירות המבחן בעניינו של המשיב, בו נקבע כי ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר בבית גיסו באום-אל-פאחם וכי, להערכת שירות המבחן "יש בחלופה המוצעת כדי להפחית מהערכת הסיכון בהתנהגותו כיום."
ביום 9.7.2008, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) כי: "אם בית המשפט העליון יראה לנכון להורות לבית המשפט המחוזי כך או אחרת... בית המשפט המחוזי יקבע מועד לדיון בעניינו של המבקש, בכל ההקדם על פי יומנו". (ב"ש 090830/08).
מקבל אני את טענתה של ב"כ המבקשת, עו"ד מ' חדד, כי בית משפט זה הוא המוסמך להכריע בבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים מעל תשעה חודשים, מכוח הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 להלן - חוק המעצרים ), ואולם נראית לי טענתו של ב"כ המשיב, עו"ד ד' מרוז, כי מן הראוי, בנסיבות העניין, לאפשר לבית המשפט המחוזי לבחון את תסקיר המעצר המשלים ולהחליט אם יש מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, בטרם יאמר בית משפט זה את דברו.
לפיכך, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע, בהקדם האפשרי, ובהתחשב ביומנו, דיון בעניינו של המשיב, בו תיבחן חלופת המעצר המוצעת בהתחשב, בין היתר, בתסקיר המעצר המשלים.
למותר לציין כי אין בדברים אלו משום המלצה או הנחייה כלשהן בדבר האופן שעל בית המשפט המחוזי להכריע לגופו של עניין.
מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך ב - 30 ימים נוספים או עד למתן החלטה אחרת בת"פ 40300/07.
ניתנה
היום, ז' בתמוז תשס"ח (10.7.08).
ש ו פ ט