בש"פ 6000/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' קינר ), בתיק מ"ת 1397-07-11, מיום 6.8.2012, במסגרתה הוא דחה את בקשת העורר לצאת לחופשת חג " אל-פיטר ", מיום 16.8.2012 עד 23.8.2012.

הרקע לערר

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז בשבתו כבית משפט לנוער, המייחס לו עבירה של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

בכתב האישום נטען כי אמו של העורר, קטין יליד 20.4.1995, ניהלה, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, פעוטון, בבית המשפחה בטייבה. אחד הפעוטות ששהה בפעוטון היה מ.נ., יליד 14.1.2008, באותה עת כבן 3 שנים (להלן: הקטין ).

ביום 15.3.2011, בשעות הצהריים, הזמין העורר את הקטין להכנס עמו ביחידות לאחד מהחדרים בבית. לאחר מכן, הורה העורר לקטין לפתוח את פיו והוא החדיר את איבר מינו לפיו של הקטין, אשר החל להיחנק ולהשתעל.

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לקביעת תנאי השחרור בערובה, בהתאם לסעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

בין היתר, התבקש בית המשפט להורות על הרחקת העורר מבית הוריו, ולאסור עליו ליצור קשר עם הקטין ובני משפחתו, ושלא ליצור קשר עם קטינים מתחת לגיל 10.

בתאריך 21.7.2011, החליט בית משפט קמא כי העורר לא ישהה בבית במהלך פעילות הפעוטון בין השעות 06:30 – 16:30 בימים א'-ה', כאשר בזמן זה, הוא ימצא תחת פיקוחו של אחיו במקום עבודתו בבת ים. בשעות שבהן הפעוטון אינו פועל, ישהה העורר במעצר בית מלא בביתו בטייבה.

שירות המבחן התבקש להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

4.

התסקיר הוצג בפני בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 17.8.2011, ונקבע כי העורר יוכל לצאת מביתו לבית הספר מהשעה 07:00 בליווי אחיו, ולאחר הלימודים יגיע לבית סבתו וישהה שם עד לשעה 17:00, לאחר מכן יחזור לביתו וישהה במקום במעצר בית מלא. כל יציאותיו מהבית יעשו בליווי צמוד של מי מהוריו. בימים שישי-שבת ישהה העורר במעצר בית מלא, ויצא בליווי אחד מהוריו " למטרות מוגדרות בלבד ". אושר לעורר לצאת, בתקופת חג אל-פיטר שחל באותה שנה, לביקורים משפחתיים כשהוא מלווה על-ידי אחד מהוריו.

5.

בעקבות תסקיר מעצר נוסף שהוגש לבית המשפט, החליט בית משפט קמא, ביום 14.9.2011, להאריך את תוקפו של צו הפיקוח שניתן בעניינו של העורר ב-6 חודשים נוספים. כמו כן, חזר בית המשפט ואישר את יציאתו של העורר ללימודים, בתנאים שפורטו בהחלטה הקודמת.

6.

ביום 14.11.2011, פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור בערובה של העורר. בגוף הבקשה נטען כי ביום 24.10.2011, ראתה אמו של הקטין את העורר כשהוא מסתובב בטייבה, בשעות הצהריים, ללא מלווה. בעקבות פנייתה של האם לפרקליטות, יצאו אנשי משטרה על-מנת לאתר את העורר, ושוחחו עם סבתו, אשר מסרה להם כי הוא מגיע לביתה " מדי פעם ", למרות שהוא נדרש לשהות בבית הסבתא בתום יום הלימודים, עד לשעה 17:00.

לאחר מכן, הלכו השוטרים לביתו של העורר, כאשר אמו ניסתה לטרוק את הדלת בפניהם, ואילו אחיו של העורר ביקש מהם שלא להיכנס לבית כיוון שיש בו רק נשים. באותו שלב, הבחינו השוטרים בעורר כשהוא יוצא מהבית מהדלת האחורית ומנסה להימלט. לבסוף, אותר העורר בבית הסבתא כשהוא שוכב על הספה " בעודו מתנשף ומזיע ".

בשל הפרת תנאי השחרור בערובה, שעה שהעורר שוטט לבדו בטייבה בלא ליווי וכאשר הגיע לביתו בשעות שנאסרו עליו, נטען על-ידי המשיבה כי הוא אינו ראוי לאמון, ועל כן התבקש מעצרו עד לתום ההליכים וחילוט ערבויות הערבים והמפקחים.

7.

בהחלטה, שניתנה על-ידי בית משפט קמא ביום 18.12.2011, קבע בית המשפט כי העורר יעבור למעון " אחווה ", שהוא מעון סגור, לצורך אבחון והסתכלות, למשך 70 ימים, בפיקוחם של אנשי הצוות במקום. עוד נקבע, כי העורר לא יצא מהמעון ללא אישור בית המשפט. יצויין, כי לאחר מתן החלטה זו, אישר בית המשפט, לבקשתו של העורר, את יציאתו בסוף שבוע לביתו וכן למסיבת אירוסין של אחותו בטייבה. בקשתו ליציאה לביתו, בסופי שבוע באופן קבוע, לא אושרה, והוא נדרש להגיש בקשות פרטניות.

הבקשה האחרונה שאושרה ליציאה בסוף שבוע היא מיום 24.5.2012, כאשר מדובר בשעות שבהן הפעוטון אינו פועל.

8.

יצויין, כי ביום 8.5.2012, הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, שבו הומרה העבירה שעניינה מעשה סדום לנסיון לעבור עבירה זו, בעובדות כתב האישום נאמר כי העורר ניסה להחדיר את איבר מינו לפיו של הקטין. כמו כן, הוספה עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, בגין הפרת תנאי הערובה.

העורר הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בישיבה מיום 9.5.2012 וטיעונים לעונש נשמעו ביום 29.7.2012, לאחר שהוגש תסקיר מעודכן מטעם שירות המבחן לנוער. בית המשפט קבע כי גזר דינו של העורר יינתן ביום 12.9.2012.

הבקשה

9.

ביום 2.7.2012, הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם שירות המבחן לנוער להתיר לעורר לצאת לחופשה בבית משפחתו מיום ה', 26.7.2012 ועד ליום ה' 2.8.2012, כאשר בסוף השבוע ישהה בביתו, ובימי החול יתלווה לדודו למקום עבודתו.

כמו כן, התבקש בית המשפט לאשר לעורר חופשת חג "אל-פיטר " בביתו, מיום 16.8.2012 ועד 23.8.2012, שכן הפעוטון אינו פועל בימים אלה.

החלטת בית משפט קמא

10.

ביום 6.8.2012, התקיים דיון בבית משפט קמא בנוגע ליציאה לחופשת חג בין התאריכים 16.8.2012 ועד 23.8.2012.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי העובדה שהפעוטון אינו פועל בימים אלה מפחיתה מרמת הסיכון הטמון בעורר.

עם זאת, אין להתעלם מהפרותיו הקודמות של העורר את תנאי השחרור בערובה, וכאשר המתלונן הקטין מתגורר בקרבת מקום, אין להתיר חופשה בת שבוע ימים " נוכח המסוכנות הנשקפת (מהעורר)".

בית המשפט היה ער לעובדה כי כל השוהים במעון יוצאים לחופשת חג דבר שיגרום לעורר אי נוחות, אך הדבר אינו שקול כנגד הסיכון הטמון בו.

עוד ציין בית משפט קמא, כי משפטו של העורר אמור להסתיים ביום 12.9.2012, וגם מטעם זה אין לאשר יציאה לשבוע תמים. לאור זאת, החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה.

הערר ונימוקיו

11.

עו"ד תלאווי, בא כוח העורר, טען כי התנאי שהוצב בכל החופשות שאושרו היה כי הדבר ייעשה שלא בשעות פעילותו של הפעוטון. לטענתו, מטרה זו תושג במלואה אם תאושר החופשה, שכן לרגל החג הפעוטון סגור, ואין חשש כי העורר יתקל בקטין בתקופה זו.

עו"ד תלאווי טען עוד כי שתי חופשות אושרו לעורר, לאחר הפרת תנאי הערובה על-ידו, כך שאין סיבה שלא לאשר גם בקשה זו.

המדובר בחופשה על רקע דתי שיש בה גם היבט טיפולי, לאור יציאתם של כל השוהים במעון לחופשת חג, כאשר העורר יאלץ להימצא לבדו במקום.

העורר מתחייב להקפיד על התנאי שלא ליצור כל קשר עם הקטין או עם קטינים אחרים, כך שאין כל טעם של ממש לדחות את המלצת שירות המבחן.

בדיון שהתקיים לפניי, הוסיף עו"ד תלאווי וטען כי ספק אם משפטו של העורר יסתיים ביום 12.9.2012, ומכל מקום, ממליץ שירות המבחן שלא להרשיעו, כך שאין סיכוי רב לעתירת המשיבה להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. עוד נטען, כי אביו של העורר לא היה מעורב בהפרת תנאי הערובה, והוא יוכל לפקח על העורר במידה שזה יצא לחופשה בביתו.

תגובת המשיבה

12.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערר, בטענה כי בפרק זמן ארוך, יחסית, של שבוע ימים, עלול העורר להפר את התנאים, וכי בנקודת הזמן הנוכחית אין ליתן בו כל אמון.

כמו כן, נטען על-ידי המשיבה כי בני משפחתו של העורר שיתפו עימו פעולה בהפרת תנאי הערובה. עוד נטען, כי קרוב לוודאי שעניינו של העורר יסתיים ביום 12.9.2012, כאשר בדעת המשיבה לבקש מאסר לריצוי בפועל.

דיון והכרעה

13.

לאחר שבחנתי את החומר שהונח לפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערר להדחות.

גם אם מדובר בתקופה שבה הפעוטון אינו פועל, אין מקום, לטעמי, לאשר יציאה של העורר לחופשה, לפרק זמן של שבוע ימים. מן הראוי להזכיר, כי גם בקשת שירות המבחן לאשר יציאה קבועה של העורר לחופשה בסופי שבוע לא אושרה, וכל שאושר הן שתי חופשות פרטניות, האחת בסוף שבוע, והאחרת לרגל אירוסי אחותו של העורר.

סבורני, כי לאור התנהגותו של העורר וההפרה הבוטה של תנאי השחרור בערובה, קיים קושי רב ליתן בו אמון, וקיים חשש כי העורר ינצל את החופשה הארוכה יחסית, על-מנת לצאת מביתו וליצור קשר, ישיר או עקיף, עם הקטין או עם קטינים אחרים.

לפיכך, ועם כל הצער שבדבר, לנוכח העובדה כי העורר ימצא לבדו (או עם שוהה נוסף) במעון " אחווה ", אינני רואה מקום לשנות מקביעתו של בית משפט קמא, שלא להתיר את יציאתו של העורר לחופשת החג, כמבוקש על-ידו.

עם זאת, ניתן לאשר את יציאתו של העורר לחופשת סוף שבוע וחג שתחל מחר, יום ה' 16.8.2012 בשעות אחר הצהריים, ועד למוצאי שבת 18.8.2012, בתנאים שנקבעו לגבי יציאתו הקודמת של העורר לחופשת סוף שבוע.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.