פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
6010/98
בפני:
כבוד השופט י' אנגלרד
העוררים
:
1.
סולטאן סביחאת
2.
פורסאן סביחאת
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום
26.8.98 בתיק ת.פ. 214/98 ב"ש
1251/98
תאריך
הישיבה: כ"ג בתשרי תשנ"ט (13.10.98)
בשם
העוררים: עו"ד חיים קאזיס
בשם
המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל
החלטה
זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 1251/98, מיום 26.8.98, בה דחה בית המשפט את בקשת העוררים לעיון חוזר ושינוי תנאי השחרור בערובה.
נגד העוררים הוגש כתב אישום מתוקן ביום 28.5.98, בת"פ 214/98, לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום המתוקן מייחס לעוררים שורה של עבירות חמורות: איומים, סחיטה באיומים, החזקת נשק, נשיאת והובלת נשק וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. בנוסף לכך, לעורר 2 מיוחסות גם עבירות של נהיגה ללא רשיון ונהיגה ללא ביטוח.
ביום 1.6.98 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 1525/98, לעצור את העורר 1 עד תום ההליכים. אשר לעורר 2 קבע בית המשפט כי יש לשחררו באם תמצא "חלופת מעצר" מתאימה. ביום 4.6.98 אישר בית המשפט את "חלופת המעצר" וקבע כי העורר 2 ישהה במעצר בית בבית הוריו. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. כאן, קיבל חברי השופט מצא את קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה וכן כי קיימת עילת מעצר. עם זאת, קבע השופט מצא כי יש לנהוג דין שווה בשני הנאשמים. לפיכך, הערר התקבל והתיק חזר לבית המשפט המחוזי לבדיקת "חלופת מעצר" ראויה עבור העורר 1. ביום 8.7.98 החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את העורר 1 למעצר בית מוחלט בבית הוריו.
ביום 20.8.98 פנו העוררים לבית המשפט המחוזי בחיפה, בב"ש 1251/98, בבקשה לשינוי תנאי השחרור בערובה. בהליך זה ביקשו העוררים מבית המשפט לשנות את תנאי "חלופת המעצר" שהושתו עליהם ולאפשר להם לצאת את בית הוריהם בשעות היום. את בקשתם נימקו העוררים כך: (א) העוררים לא הפרו את תנאי שחרורם. (ב) עורר 1 נרשם ללימודי משפטים ואף שילם מקדמה על חשבון שכר הלימוד. (ג) עורר 2 מבקש לצאת ולעבוד כדי לעזור לפרנסת ביתו. (ד) תחילת שמיעת המשפט נקבעה לחודש פברואר 1999, למעלה מתשעה חודשים מעת מעצרם. בית המשפט המחוזי בחן את העבירות המיוחסות לעוררים, את אופן ביצוען ואת מסוכנותם של העוררים. לאור כל אלה דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי העוררים ימשיכו להיות נתונים במעצר בית מלא.
על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. בא-כוח העוררים חזר על הטענות שהושמעו בבית המשפט המחוזי והוסיף עליהן כי לעוררים עבר נקי, הם אינם מסוכנים לציבור וכן כי גדול סיכויים לצאת זכאים בדין.
בדיון לפני התנגדה באת-כוח המדינה להקלת התנאים של מעצר הבית. לדבריה, לא פג החשש מהסכנה מצד העוררים כלפי המתלונן ומשפחתו. בא-כוח העוררים חולק על קיום חשש מעין זה. לאחר עיון בנסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי אמנם עדיין קיים חשש כי הקלה בתנאי המעצר עשויה לסכן את המתלונן ומשפחתו.
אי לכך אני דוחה את הערר. עם זאת, פונה אני לבית המשפט המחוזי בחיפה לבחינת האפשרות להקדים את מועד שמיעת התיק, שנקבע לחודש פברואר 1999, ככל שניתן.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ט
(13.10.98).
ש ו
פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98060100.
Q02
/שב