פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6019/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העוררים:
1. אבנר הררי
2. דוד אברהם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו ב-ב"ש 91042/06 מיום 12.4.2006 שניתנה על ידי כבוד השופט דוד רוזן
תאריך הישיבה: ב' אב,
תשס"ו (27.7.2006)
בשם העוררים: עו"ד יורם
שפטל; עו"ד שרון נהרי; עו"ד תמיר חננס
בשם המשיבה: עו"ד ליאנה
מגד; עו"ד מיכל מזור
החלטה
1.ביום 14.2.2006 הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום נגד שני העוררים ושלושה אחרים. החמישה מואשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרקע לפרשה הוא סכסוך בין משפחת אברג'יל, אליה קשורים לפי הנטען, הנאשמים לבין משפחת אבוטבול ונסיון קודם להתנקש בחייו של אסי אבוטבול באמצעות שיגור טיל לאו. בכתב האישום נטען כי החמישה יחד עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה, קשרו קשר לפגוע באבוטבול. הם ערכו לשם כך הכנות שונות: הצטיידו בכלי רכב ובמכשירי טלפון ניידים שאינם רשומים על שמם, בחנו דרכי גישה ומילוט לביתו של אבוטבול ועקבו אחריו.
2.החמישה נעצרו בחניון במרחק קצר (1.8 ק"מ) מביתו של אבוטבול בכמה כלי רכב. בעת המעצר לא היה ברשות מי מהחמישה נשק. עם הגשת כתב אישום נגד החמישה הוגשה לבית משפט השלום (השופטת חנה שניצר זאגא) בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מפורטת ומנומקת מצא בית משפט השלום כי קיימות נגד המשיבים ראיות לכאורה: דו"חות מעקב אחרי אסי אבוטבול מתאריכים שונים; ישנה הצלבה מלאה בין האזנות סתר דוחות עיקוב ותצפית, ועדויות ישירות ובהן עדותו של הנעקב – אסי אבוטבול. העוררים לא נתנו הסבר למה שראו העוקבים ושמעו המאזינים. העורר 1 ציין בעת מעצרו כי המשטרה פישלה ומיהרה. אכן המשטרה, שחששה מפגיעה באבוטבול, עצרה את החמישה לפני שארע דבר מה, אחרי האזנה לשיחותיהם.
3.בית משפט השלום השתכנע ממכלול הראיות ומהצטברותן כי קיים לכאורה קשר בין הנאשמים; כי לנאשמים קשר עם משפחת אברג'יל וכי הנאשמים קשרו קשר לפגוע באבוטבול, והורה על מעצרם.
4.בית המשפט המחוזי דחה את הערר לעניין העוררים שלפני ולעניין השלושה האחרים קבע כי עוצמת הראיות פחותה והפנה אותם לקבלת תסקיר לשרות המבחן (החלטה מיום 12.4.2006).
5.על סופו של הדיון בעניין שלושת האחרים ניתן ללמוד מהחלטתו המפורטת של השופט ריבלין מיום 26.6.2006 ב-בש"פ 4420/06 וב-בש"פ 4423/06, עררים על החלטת השופט רוזן מיום 12.4.2006 דהיינו אותה ההחלטה שהיא נשוא הערעור שלפני. לגבי העורר 1 בפניו (הנאשם 3, ניר דבח) קבע השופט ריבלין:
" אשר לעורר 1 [ניר דבח – מ.נ.], הוא נעצר, כאמור כאשר הוא ישוב באחד מכלי-הרכב. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי היו תמימי דעים כי הראיות שהוצגו בעניינו של העורר 1, מצדיקות את הותרתו במעצר עד תום ההליכים. מסקנתם זו מעוגנת בחומר החקירה, הכולל ראיות בעלות משקל בדבר מעורבותו במסכת האירועים המתוארת בכתב האישום, ואין להתערב בה. נדגיש, כי במסגרת מעקבים שביצעה המשטרה, נצפה העורר 1 נפגש עם המעורבים האחרים בפרשה ומשוחח עימם – בין היתר, במקומות אליהם מזדמן לעיתים קרובות אבוטבול, באופן מיוחד. ביום המעצר, ה – 22.1.2006, נצפה העורר צועד בחברת הנאשמים הנוספים, ברחובות הסובבים את דירתו של אבוטבול, ונפגש עימם בחניון כלי-הרכב. חברי הקבוצה נראו משוחחים, נפרדים, מידי פעם, ומסתובבים בשטח החניון. חקירות התקשורת שנערכו, מצביעות על קשר טלפוני ניכר בין העורר 1 לבין הנאשמים האחרים, ואף עם יצחק אברג'יל, שלטענת המדינה מצוי בסכסוך מתמשך עם משפחת אבוטבול. מעורבותו, לכאורה, של העורר 1 בתוכנית לפגוע באבוטבול, משתקפת גם בתמלילי האזנות שנערכו; בתמליל שיחה מיום המעצר נכתב: "אבנר [כלומר: עורר מס' 1 בפני, אבנר הררי]: איזה ניר דבח? אבי: מה? אבנר: איזה ניר? ניר דבח? אבי: כן". ובהמשך: "אבי: בבית הוא, ההוא הכסוף בבית? אז איך נלך אליהם? אבנר: נלך קודם כול עם ניר... נעשה עבודות... אחר כך. אבי: אה כן". בסמוך לשעת המעצר מוקלטים הדברים הבאים:
אבי: ניר... (לא ברור) ניר תראה את הסימים... מה? בחלון בחלון נתקרב לאוטו אוטו חשוד...
...
אבי: כן זה כמו של אילן אולי הם הולכים בפנים... חצי שנה פעם הוא היה אצלם קבוע
גבר: עכשיו שמונה ועשרים בול גם הלכו לבית לבדוק אנחנו...
אבי: מ..? בדוק...
גבר: ראיתי אותם..
אבי: מ...?
גבר: מפחדים לראות אותו ככה...
אבי: ... כמה כפות...... אתה יודע, הוא מקבל כפות והולך.
גבר:.....
אבי: שומרים לו ומאבטחים בשני הצדדים, הוא רק... גם כפות (צוחק).... לא יודע, אבל.... עצבני רק .... (צוחק).
גבר: שומר למטה....
אבי: איך שומר? ראיתי שתיים.
גבר: בלובי אההה
גבר: ..... יאללה בוא נתמקם
גבר: אני אומר לך הוא צריך לחזור עכשיו בחצי שעה הקרובה הוא חוזר מפה. בדוק אבי
אבי: לאן?
גבר: תן לנו שלוש דקות.... במיליון אחוז שלא יהיה פדיחה.
גבר: יאללה לך תביא את זה, כן פה. אבי הולכים לתפוס... הטלפונים עליכם?
אבי: מי מביא את זה?
אבנר: יש עליך טלפון?
אבי: כן, מי מביא?
אבנר: אנחנו אוספים אותו משמה אוספים אותו אנחנו.
גבר: לא אין בעיה.
גבר: אבי אנחנו נודיע לך בטלפון אם אנחנו רואים אותו בכביש הזה מגיע תהיה... יהיה לכם מודיעין מאמי.
...
גבר: יאללה בוא
גבר: בסדר רגע ואי ואי ואי חכה חכה רגע.
אבי: מה קרה?
אבנר: בוא בוא קח את המעיל
גבר: חכה שניה חכה
אבי: בו תעלה בו
גבר: הנה הנה באו, הנה באו בילוש אנחנו באנו לאבי קראדי [זו טעות אליבי שהעלו מעורבים לפיה באו כביכול לסוחר כלי רכב].
לתמליל השיחה מצורף מזכר מאת רפ"ק אבי גור המציין כי הוא מזהה את קולו של העורר 1 [ניר דבח] עם קולו של הדובר שזוהה כ"גבר" בשיחה. בנוסף, בעת ביצוע המעצר, נמצאו ברכבים כובעי גרב שחורים וכפפות. בחיפוש שנערך בסביבה הקרובה סמוך לשעת המעצר לא נמצא דבר, אולם ביום 12.2.2006 נמצא במרחק של כ- 1.5 ק"מ מביתו של אבוטבול, אזור שלא נסרק בסמוך לאחר המעצר, טיל לאו דרוך ולידו כפפה, וע"פ ממצאי המשטרה, סימני הקרקע מעידים כי היה מונח שם מזה זמן מה. יצוין כי, טביעות האצבע שנלקחו מעל הטיל, אינן שייכות לעוררים. אך לאור המכלול מקובלת עלינו מסקנתן של הערכאות הקודמות בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצר העורר 1."
הדברים שאמר השופט ריבלין בעניין ניר דבח חלים לדעתי גם לגבי העוררים שבפני, שעוצמת הראיות לגביהם עולה על עוצמת הראיות בעניין ניר דבח. לגבי העוררים האחרים (שבפניו) קבע השופט ריבלין כי עוצמת הראיות – פחותה. הערכאות שקדמו לי סקרו בהרחבה את ההקלטות. עו"ד שפטל חולק, בין השאר, על תמלול ההקלטות, לא אכנס לפרטי הדברים, דייני שאומר ששיחת החולין לה טוען ב"כ העורר אינו משתלב, לכאורה, עם הפעולות הקדחתניות המשתקפות מן התמלילים, במהלך הדיון בפני הועברו הקלטות להאזנה נוספת במטה הארצי של המשטרה.
6.הערר שלפני גם הוא, כאמור, על החלטת השופט רוזן מיום 12.4.2006. הערר הוגש רק ביום 18.7.2006, הדין אמנם מאפשר זאת אך השיהוי בהגשת הערר מעורר סימני שאלה. מה שבא-כוח העוררים ניסה לעשות בערר הוא שילוב של הראיות לכאורה משלב החקירה עם מה שארע במשפט. לדבריו מעדויותיהם של כל השוטרים שהעידו במשפט עולה כי היו משוכנעים שבידי העוררים אמצעי לחימה בהם בכוונתם להשתמש נגד אבוטבול ולכן מהרו לעוצרם אך בסופו של דבר לא נמצאו כל אמצעי לחימה ומהאזנות כשלעצמן לא ניתן להסיק, לדבריו, שנקשר קשר כנטען.
7.השילוב בין הראיות לכאורה לבין "כרסום" בראיות במהלך המשפט בהליך ערר על מעצר – לא יצלח. אם סבור היה ב"כ העורר שהראיות שנשמעו במשפט "מכרסמות" בראיות לכאורה – הדרך הנכונה היתה הגשת בקשה לעיון חוזר ולא הגשת ערר. ואולם, כשלעצמי איני רואה שוני של ממש בין התמונה הראייתית הלכאורית לבין מה שהתחוור במשפט. בשום שלב לא נטען כי בידי העוררים או מי משלושת חבריהם האחרים נתפסו אמצעי לחימה. כתב האישום מדבר על קשר בין העוררים והנאשמים עמם לבין אחרים, או אחר, שזהותם אינה ידועה. הראיות המלמדות על הקשר הנן פסיפס שלם – המעקבים, ההקלטות, מציאת הטיל בשלב מאוחר יותר, הימנעות ממתן הסבר ועוד. כאמור, החלטתו של השופט ריבלין לענין ניר דבח יפה, מקל וחומר, גם לעניין העוררים שבפני. גם מסוכנותם עולה על שלו.
8.סוף דבר: איני רואה מקום להתערב בהחלטת הערכאות שקדמו לי לעניין שני העוררים. ישנן ראיות לכאורה וגם עילת מעצר ואני דוחה את הערר.
ניתנה היום, ח'
אב, תשס"ו (2.8.2006).
ש
ו פ ט ת