בש"פ 6022/06 יעקב אלפרון נ. מדינת ישראל

העורר נתון במעצר בית מלא מיום 23.3.2006. ביום 10.7.2006 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת יהודית שבח) ערר על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופטת הדסה נאור) מיום 8.5.2006, לפיה יישאר המשיב במעצר בית מלא ולא ישוחרר לביתו. מכאן הערר שלפנינו. לבית המשפט המחוזי הוגש ערר גם מטעם המדינה ובו תביעה לבטל את חלופת המעצר בה נתון המשיב 1 ולעצור אותו עד לתום ההליכים. גם ערר זה נדחה. המדינה קיבלה את הדין ולא הגישה ערר נוסף.

לפי כתב האישום העורר עומד בראשה של חבורה אשר בינה לבין חבורה אחרת, בה חבר בין היתר אדם בשם לוזון, קיים סכסוך עברייני מתמשך. העורר נאשם בכך כי קשר עם שני אנשים אחרים (הנאשמים איתו) לפגוע בלוזון ובאנשים נוספים השייכים לחבורתו, על ידי תקיפתם, פגיעה ברכביהם ואיומים על חייהם.

לפי כתב האישום, ביום 19.3.2006 נכנס אלפרון ביחד עם שני חבריו אל מסעדת מפגש הסטיק בתל-אביב. אחד מהם נשא מתחת לחגורת מכנסיו אקדח. בשעה זו ישב לוזון בחדר פנימי של המסעדה ביחד עם כמה חברים. אל לוזון התלוו שני "מאבטחים" אשר הבחינו במתרחש ונכנסו ל"כוננות". אחד מהם, עמית ג'זס שמו (להלן: עמית) , נעמד בפתח החדר בו סעדו לוזון וחבריו באופן שגופו חסם את הכניסה לחדר. ה"מאבטח" האחר, יוסף עידן שמו (להלן: עידן), עמד בתוך החדר עצמו כשהוא חוצץ בגופו בין לוזון לבין הכניסה לחדר.

במצב דברים זה התקדמו אלפרון וחבריו לעבר החדר בו שהו לוזון וחבריו תוך שהם מאיימים על ה"מאבטחים", על לוזון ועל חבריו - בכוונה להפחידם בתקיפה ובפגיעה בגופם באמרם: "אנחנו נשחט אותך, תצא החוצה, נזיין אותך, מה אתה יושב שם, אנחנו נקרע לך את הצורה, אתה מת" ועוד כיוצא באלה קללות ואיומים. מחשש לחייהם עברו לוזון וחבריו לשבת בצמוד לקיר המרוחק מפתח הכניסה של החדר בו ישבו.

אלפרון וחבריו המשיכו להתקדם לעבר החדר. כשהגיעו לפתח הכניסה, במקום בו עמד ה"מאבטח" עמית, ניסו להיכנס אל החדר כגוש אחד. שניים שלפו סכינים כלפי עמית ואילו אחד מהם שפך עליו מים. רק כאשר עמד לשלוף אחד מחבריו של אלפרון אקדח, הקדים עמית ושלף את אקדחו הוא, דרך אותו וצעק עליהם שיתרחקו ולא הוא יירה.

אלפרון וחבריו החלו אז להתרחק מן החדר לכיוון היציאה תוך שהם מפזרים איומים שונים. אחר יציאתם מן המסעדה פנו אלפרון וחבריו אל רכביהם של לוזון וחבריו, חתכו את צמיגי שני הרכבים, ניפצו את שמשת החלון האחורי ושברו את מראותיה הצידיות.

בית משפט השלום

השאלה המרכזית שהתעוררה בבית משפט השלום הייתה שאלת קיומן של ראיות לכאורה. העורר העלה קשיים הנובעים מסתירות לכאורה המתגלות מהצלבת עדותם של שני העדים העיקריים בתיק, שני ה"מאבטחים", עם סרטי ווידאו שהוסרטו במצלמות האבטחה של המסעדה. האישום המרכזי אשר היה במחלוקת היה האישום בעבירת האיומים באמצעות נשק. בית משפט השלום פסק כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחתו של אישום זה. בית משפט השלום ציין כי בשוקלו את הארכת המעצר אין השופט מתייחס בדרך כלל למהימנותם של העדים לכן התבסס בהחלטו על עדותו של ה"מאבטח" עמית מבלי להיכנס לשאלת המהימנות. ואולם במקום בו עמדה עדותו בניגוד לראיות אחרות - בחר להעדיף את אותן ראיות אחרות. באישום המרכזי, אותו אישום באיום בנשק, הייתה הראיה היחידה לביצוע העבירה עדותו של ה"מאבטח" עמית, עדות אשר לדעת בית משפט השלום נסתרה על ידי סרטי הווידאו. אשר על כן קבע בית משפט השלום כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירה זו. גם בנוגע לאישום השני, שעניינו גרימת חבלה לכלי רכב, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע המעשים אולם אין ראיות לכאורה שמעשים אלו נכללו במסגרת הקשר. בית המשפט ציין כי מעדותו של עד הראיה עולה כי העורר לפנינו נראה מופתע כתוצאה ממעשים אלה.

על יסוד תמונה ראייתית זו החליט בית משפט השלום שאין מקום למעצר עד תום ההליכים והעצור שוחרר למעצר בית.

החלטת בית המשפט המחוזי

על החלטה זו הוגש כאמור ערר הן על ידי המדינה הן על ידי העורר שלפני. המדינה עררה לעצור את העורר עד תום ההליכים; הערר שכנגד היה לשחרורו של העורר ממעצר-בית.

בית המשפט המחוזי סבר כי לא היה לבית המשפט המחוזי מקום לפקפק במהימנותו של ה"מאבטח" עמית למרות הסתירות בין עדותו לבין סרטי הווידאו, סתירות אותן כינה "שוליות":

העובדה שהמאבטח עידן הכחיש בחקירתו את שליפת האקדח, לא אמורה בשלב מוקדם זה לפסול את עדותו, בטרם עברה את כור ההיתוך של החקירה הנגדית ובטרם התאפשר לבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מאמינותו וממתן הסבר לאי אמירת אמת נקודתית זו. אף לא היה מקום להפחית ממשקלה של עדות המאבטח עמית מחמת אי דיוק זניח וחסר חשיבות בכל הנוגע למיקומו הנטען של האקדח. כפועל יוצא מקביעה זו מתבקשת המסקנה לפיה הובאו ראיות לכאורה גם באשר להמצאו של אקדח.

טענות העורר

עיקר טענותיו של העורר הן כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. טענתו של העורר היא כי מסרטי הווידאו לא ניתן להבחין בכל שימוש בנשק, קר או חם, בידיו או בידי חבריו, אלא כל השימוש בנשק הנחזה מסרטי הווידאו התבצע על ידי ה"מאבטח" עצמו. לעומת זאת, עדותו של ה"מאבטח" רצופה בעיני העורר בסתירות והיא גם מיסודה עדות בעייתית עקב השתייכותו של ה"מאבטח" אל אותה החבורה עימה לכאורה נמצא העורר בסכסוך. עיקר הסתירות עליהן מצביע העורר הן כי ה"מאבטח" אמר "הסתכלתי ישר על הידיים של האנשים האלה וראיתי שני סכינים בידיים אחד מקדימה שמאל ואחד מצד ימין..." דבר אשר כאמור נסתר לדבריו מהתבוננות בסרטי הווידאו; כי עדותו לפיה איימו אלפרון וחבריו וקיללו את לוזון וחבריו, נסתרה על ידי עדות שנתן אחד המלצרים במקום; כי מצפיה בקלטות הווידיאו ניתן להתרשם מן הרוגע ששרר במסעדה, גם בשעה שאלפרון וחבריו עשו דרכם לעבר החדר בו ישבו לוזון וחבריו, רוגע אשר הופר אך ורק עם שליפת הנשק על ידי ה"מאבטח" עמית.

נוסף על טענותיו כנגד קביעת בית המשפט כי ישנן בתיק ראיות לכאורה, סבור העורר כי בית המשפט לא נימק כראוי את החלטתו לדחות את הערר שהגיש. עיקר הדברים שכתב בית המשפט נועדו לדחות את הערר שהגישה המדינה על עצם ההחלטה לשחרר את אלפרון למעצר בית ואילו הערר שהוא הגיש נדחה לטענתו ללא נימוק. לראיה מביא העורר מדברי בית המשפט, לכאורה הדברים היחידים שכתב בעניין הערר שהגיש, לפיהם "מיותר לציין כי אין להרחיק לכת עד כדי קבלת הערר הנגדי שהוגש על ידי המשיב 1 [העורר לפני - מ"נ]. ואולם מעיון בהחלטה ניכר באופן ברור שהתלבטותו של בית המשפט היא בשאלה האם ישנה הצדקה לעצור את המשיב עד תום ההליכים או לאו. לאחר שסיווג בית המשפט המחוזי את התיק כמקרה הנמצא בתפר שבין שחרור למעצר בית לבין הארכת המעצר ולאחר שנימק סיווג זה כדבעי, ברור שכל נימוקיו תקפים אף ביתר שאת לדיון בשאלה האם לשחרר את העורר ממעצר הבית עצמו.

טענה נוספת אותה העלה העורר היא שבית המשפט המחוזי הפלה בינו לבין חבריו, באשר הן הוא הן חבריו נאשמו באותו כתב אישום ואילו חבריו שוחררו ממעצר והם כעת חופשיים. אמנם לעורר עבר פלילי אולם כך גם לחבריו.

דיון

דין הערר להידחות. צפיתי בסרטי הווידאו שהוסרטו במסעדה. הסרטים מכילים קלט חזותי משבע מצלמות שונות המצלמות מזוויות שונות. הארועים הרלוונטיים לענייננו נמשכים כדקה או שתיים, לפני השעה 17:10. צפיתי בסרטים ואכן נראה שלא ניתן לזהות בהם אקדח בידיו של אלפרון או מי מהאנשים שבאו עמו. עם זאת, רחוקה אני מאוד מלחשוב שיש בכך כדי לסתור את עדותו של ה"מאבטח": כשם שלא ניתן להבחין בכלי נשק כן גם לא ניתן לשלול את האפשרות שהיו כלי נשק. בשל האיכות הגרועה של התמונה וזוויות הראיה הקשות של הסרטים לכאורה אין הם מאשרים אך גם אין הם שוללים את עדותו של עמית. גרסתו נותרת אפוֹא ראיה לכאורה. בנסיבות העניין, שחרורו של העורר למעצר בית מהווה איזון נכון בין השיקולים השונים המונחים על כפות המאזניים ובהם רמת מסוכנותו

של העורר. אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.