בש"פ 6025/10 אמין זערורה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת מוניץ) מיום 9.8.10 בתיק ע"ח 8802-08-10, בו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בנצרת (השופטת במביליה-אינשטיין) מיום 1.8.10 בתיק פ"מ 8688-07-10.

רקע והליכים

ב.

כנטען, ביום 24.7.10 בשעה 8:50 נהג העורר ברכבו במהירות של 136 קמ"ש , בכביש בו מהירות הנסיעה המותרת היא 80 קמ"ש . למחרת היום, נפסל העורר מינהלית מהחזקת רשיון נהיגה למשך 30 יום.

ג.

העורר הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית. בבקשה נטען, כי משנעצר על ידי השוטר ביקש העורר שיוצג בפניו ציוד המדידה אשר בגינו נטען כי חרג מהמהירות המותרת - וסורב. נאמר, כי בדו"ח אין מופיע מספר מכשיר המדידה, ובכך יש כדי לפגום מהותית בראיות נגדו. ביום 1.8.10 דחה בית משפט השלום לתעבורה את הבקשה. נקבע, כי בדו"ח הפעולה צוינו פרטי המכשיר כדין. עוד נאמר, כי בדבריו בסמוך לאירוע הודה העורר חלקית בפני השוטרת במקום כי חרג מהמהירות המותרת, וכי נהיגה במהירות החורגת כדי 56 קמ"ש מעבר למהירות המותרת משקפת מסוכנות. עוד צוין עברו התחבורתי המכביד של העורר, שכן הורשע ב-73 עבירות תנועה מאז 1977, מתוכן 33 עבירות בעשור האחרון, בהן בין היתר עבירות של מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, שימוש במכשיר טלפון נייד בנהיגה והתעלמות מתמרורים ורמזורים. סוף דבר, נקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ועל כן נדחתה, כאמור, הבקשה. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ד.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.8.10 דחה את הערר. בית המשפט, שבמהלך הדיון המליץ לעורר לחזור בו, ציין כי עיון בראיות בתיק מגלה שהמכשיר למדידת המהירות בו נעשה שימוש היה תקין, וכי ישנן ראיות לכאורה לאשמת העורר. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ה.

בערר נטען, כי משלא צוינו בדו"ח פרטי המכשיר, לא נערך הדו"ח כדין ומקפח הוא את הגנת העורר, אשר לא יוכל לטעון כנגד הממצאים העולים ממנו. משכך, נטען, נפגמו הראיות נגד העורר פגם יסודי היורד לשורשו של כתב האישום.

ו.

העורר לא הופיע לדיון ובא כוחו הודיע כי אינו חש בטוב, וכי הוא נכון כי הערר יידון בהעדרו. עו"ד אגבאריה טען, כי פרטי המכשיר שלא צוינו בדו"ח חשובים להגנת העורר, שכן יתכן אז כי השוטר לא ירשום במקום זכרון דברים ובו הפרטים, ויסתמך על זכרונו.

ז.

עו"ד קדוש טענה למדינה, כי בערר שני על פסילה מינהלית על ההתערבות להיות מצומצמת; השאלה היא האם יש להניח כי יוגש כתב אישום, וכזה הוגש, ואם הנהיגה מסוכנת; כל הטענות אין מקומן בהליך הנוכחי, מה גם שמדובר במי שנהג לכאורה 56 ק"מ מעל המותר ולחובתו מעל 70 הרשעות תעבורה.

ח.

עיינתי בתיק ובחומרים שנמסרו. אכן הטופס שנמסר לעורר ביום המעשה, 24.7.10, והוא גם כתב האישום, כלל רק את העובדות הנטענות, קרי, נהיגה במהירות 136 ק"מ לשעה תחת 80 ק"מ לשעה. ואולם, סבורני כי "זכרון הדברים" מיום המעשה הכולל את מספר מכשיר בו מדובר, על פניו – כחלק מחומר הראיות – כולל את הנחוץ (ואליו מצטרף טופס "נסיבות המקרה", מאותו יום הכולל תיאור של האירוע לרבות דברי העורר). לצורך ההליך שלפנינו, בדיקה שיפוטית של הפסילה המינהלית, די בכך, וצדקה שופטת בית משפט השלום לתעבורה (שהחלטתה אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי) בציינה כי כתב האישום, על פי סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, צריך לכלול עובדות ("תיאור העובדות המהוות את העבירה בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם"), וככלל לא את הראיות; ומשגם הראיות לכאורה מצויות בפני העורר, וכמובן נתונות הן לבקרת ההליך העיקרי, אין פגם בפסילה המינהלית שהושתה. על כן איני נעתר לערר.