בש"פ 6027/02 חיים בן יוסף זיני נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין, יחד עם אחר, באשמה שסחרו בסם מסוכן והחזיקו סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. העורר נשלח על ידי אחר, פעמיים, לבצע רכישה של סמים מסוכנים בדרום הארץ על מנת להעבירם לאזור המרכז. במשלוח הראשון הביא עימו העורר חמישה עשר קילוגרם של סם מסוכן מסוג קנבוס. במשלוח השני הביא עמו עשרים ושלושה קילוגרם של סם מאותו סוג ושני מארזים של סם מסוכן מסוג חשיש, המכילים כל אחד סם במשקל 200 גרם. על פי הכתוב בכתב האישום סחרו השניים בסמים שהביא העורר וסיפקו אותם לקונים שונים תמורת תשלום. עם הגשת כתב האישום בבית המשפט השלום, ביקשה המדינה להורות על מעצר העורר ומעצר הנאשם האחר עד תום משפטם. בית משפט השלום מצא בעניינו של העורר כי המדובר בעניין חריג המצדיק את שחרורו בערובה. בית המשפט ציין לשבח את עברו הנקי של העורר ואת התרשמותו החיובית מבני משפחתו, המוכנים לפקח עליו.

ערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי נתקבל. בית המשפט ראה בהחלטה לשחרר את העורר משגה וקבע כי ניתן משקל מוגזם לנסיבותיו האישיות של העורר תחת האינטרס הציבורי שבמעצרם של סוחרי סמים.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. העורר מבקש לאחוז בהחלטת בית משפט השלום ובנימוקים שעמדו ביסודה. הוא מדגיש את עברו הנקי ואת הרקע להסתבכותו בעבירות בהן הוא מואשם - לאמור, הסתבכותו בהפסדים בשל התמכרות להימורים. העורר מבקש להדגיש את העובדה שהוא פעל בשליחותו של אחר. בטענה זו האחרונה אין כדי להועיל לו, שהרי, למעט העומד בראש ההיררכיה של סוחרי הסמים, הוא עצמו, כל האחרים אינם אלא שליחים - אף כי בדרגות שונות של סמכות וחומרה. העורר כאן עסק ברכישה ובסיוע למכירה של כמויות סם גדולות ביותר וממילא אין זה המקרה החריג בו ראוי לסטות מן הכלל המורה לנו לקטוע את שרשרת הפצת הסם המסוכן באיבה, ולעצור את המעורבים בה עוד קודם למשפטם. הסתבכויותיו האחרות של העורר עשויות אך להצביע על מסוכנות נוספת, ומכל מקום אין בהם כדי לגרוע ממסוכנותו הנובעת מן העבירות נשוא כתב האישום. שירות המבחן אכן התרשם לטובה מבני משפחתו של העורר אך התקשה להעריך את יכולתו שלו לעמוד בתנאי מעצר בית. עובדה זו מוסיפה ומאששת את עמדת המדינה כי אכן לא היה מקום לבחור בחלופת המעצר שבית משפט השלום ביקש לאמץ. בהחלטת בית המשפט המחוזי לא נפל לפיכך כל פגם.

הערר נדחה.