בש"פ 6028/03 מדינת ישראל נ. ברוך דדוש

1.בפניי בקשה רביעית במניין הבקשות להארכת מעצר שעתרה להן המבקשת בהליך זה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים" ). משיבים 1, 2, ו-4, נתנו את הסכמתם להארכת המעצר והדיון התמקד, איפוא, בבקשת ההארכה ככל שהיא נוגעת למשיבים 3 ו-5.

2.המשיבים ושבעה אחרים (להלן ביחד: " הנאשמים ") עומדים לדין בבית-המשפט המחוזי בתל אביב על-פי כתב אישום המייחס להם, לאחר שתוקן, סדרה ארוכה של עבירות סמים ועבירות אחרות, לרבות עבירות של סחר וייצוא סמים, יבוא סמים, שידול לסחר וייצוא סמים, החזקת סמים שלא לשימוש עצמי וכן סחיטה באיומים והדחה בחקירה. בכתב-האישום מתוארת התארגנות נרחבת, ששמה לה למטרה לבצע עסקאות סמים חובקות עולם. על-פי הנטען, נטלו הנאשמים חלק בהתארגנות זו ועמם אנשים נוספים, שנתפסו ונשפטו בארצות אחרות. האישום הראשון, שהוא המרכזי מבין האישומים המפורטים בכתב האישום, מופנה כנגד מרבית הנאשמים, ובכללם משיב 3. באישום זה, מתוארת עסקת סמים שתכננו חלק מחברי הקבוצה, ובמסגרתה קשרו קשר להעביר מיליון ושש מאות אלף כדורי סם מסוג M.D.M.A. , מהולנד לאוסטרליה, דרך גרמניה. העסקה לא הושלמה, משום ששניים מחברי הקבוצה נתפסו עם כדורי הסם במחסן בגרמניה. פרשות נוספות המתוארות בכתב-האישום וביניהן זו המתוארת באישום השמיני ובה מעורב המשיב 5, מייחסות לנאשמים שונים מבין חברי הקבוצה, העברה או ניסיון להעביר כמויות גדולות של כדורי סם מסוג M.D.M.A , מהולנד למדינות שונות ובהן ארצות הברית ואוסטרליה, לצורך שיווקם.

המשיבים 3 ו- 5 אינם הנאשמים המרכזיים בפרשיות נשוא כתב האישום. משיב 3 הינו בעל אזרחות כפולה, ישראלית והולנדית, השוהה לסירוגין בישראל ובהולנד והוא מואשם בכך שהעביר סכומי כסף, המסתכמים במאות אלפי דולרים, מישראל להולנד, לצורך רכישת חלק מן הסמים, בעיסקה המתוארת באישום הראשון. משיב 5 מואשם בכך שתמורת סך של 3,000 דולר, איתר ושידל אדם שישמש כבלדר להעברת סמים מהולנד לארצות הברית, לצורך ביצוע עסקת סמים המתוארת באישום השמיני. אותו בלדר נתפס עם נחיתתו בארצות הברית כשברשותו הסמים.

3.הנאשמים כולם נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, על-פי החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל), מיום 25.4.2002. באותה החלטה עמד בית-המשפט על הראיות לכאורה הקיימות נגד כל אחד מהנאשמים, ובכללם המשיבים 3 ו-5. בית-המשפט הוסיף וציין באותה החלטה כי נוכח המעשים המיוחסים לנאשמים קמה לגביהם חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, וכן ציין כי קיים חשש לשיבוש מהלכי המשפט. לפיכך, סבר כי אין מקום לשחרר את הנאשמים או מי מהם, לחלופת מעצר, והורה על מעצרם עד תום ההליכים, כאמור.

4.לאחר כשלושה חודשים, הגיש משיב 3 בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, וטען כי חל כרסום בתשתית הראייתית נגדו. בהחלטתו מיום 11.7.2002 קיבל בית-המשפט את הבקשה, בחלקה, והורה על שחרורו של משיב 3 בתנאים מגבילים של "מעצר בית" מלא, וערבויות גבוהות. בינתיים, קיבל בית-משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) ערר על החלטת המעצר שהגיש נאשם אחר (להלן: "מנחם" ), אשר אף לו יוחסה העברת כספים בפרשה. באותה החלטה הצביע בית-המשפט על חולשת הראיות נגד מנחם, והורה כי יש לשחררו בתנאים מגבילים שייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, ויבטיחו את התייצבותו למשפט. בעקבות אותה החלטה, הורה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 15.7.2003, על שחרורו של מנחם כנגד ערבויות כספיות, הפקדת דרכון, וכן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. באותה החלטה הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע כי לנוכח תנאי שחרורו של מנחם, יש להקל בתנאי השחרור שנקבעו למשיב 3, משום שחלקם בפרשה דומה. לפיכך, הוסיף בית-המשפט והורה על ביטול תנאי "מעצר הבית", שנקבעו למשיב 3 בהחלטה מיום 11.7.2002, והסתפק גם לגביו בערבויות כספיות ובתנאים נוספים הנוגעים להפקדת דרכון ועיכוב יציאה מן הארץ.

ערר שהגישה המבקשת על החלטה זו נתקבל ובית-משפט זה (כבוד השופטת ד' ביניש) ביטל את החלטת השחרור הנוגעת למשיב 3, והורה על החזרתו למעצר, בקובעו כי אף אם מעורבותם של מנחם ושל משיב 3 בפרשה דומה, אין לגזור משחרורו של האחד את שחרורו של האחר, בשל שוני אפשרי בעוצמת הראיות נגדם. עוד קבע בית-המשפט כי מן החומר הקיים עולות ראיות לכאורה לפיהן היה משיב 3 מודע לעסקאות הסמים או לפחות עצם את עיניו מראותן.

5.משיב 5, מצידו, הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו, אך זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, וערר שהוגש לבית-משפט זה על אותה החלטה (כבוד השופטת ד' דורנר) נדחה אף הוא, לנוכח חומר הראיות המלמד על קשר בין משיב 5 לבין הבלדר, למרות הכחשותיו של משיב 5.

6.משנקפו תשעה חודשים למעצרם של המשיבים, וההליך לא הגיע לכלל סיום, הוארך מעצרם בתשעים ימים, בהסכמה, על-ידי בית-משפט זה (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה). המבקשת נדרשה לשתי בקשות הארכה נוספות, ואף להן נעתר בית-משפט זה. בהחלטה הנוגעת להארכת המעצר השנייה ציין בית-המשפט (כבוד השופט א' מצא) כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון, בהתחשב במורכבות הפרשה המשלבת עדויות של עדים רבים ממדינות שונות וחומר חקירה רב. אשר לטענת המשיבים 3 ו-5 כי חלקם בפרשה אינו גדול, וכי הבאתם לדין יחד עם הנאשמים האחרים מכבידה עליהם וגורמת להתארכות ההליך בעניינם שלא לצורך, ציין בית-המשפט כי נסיבות הפרשה מצדיקות את האשמת כל המעורבים בהליך אחד. בית-המשפט הוסיף כי במידה שלאחר שמיעת העדים המשותפים תוגש למותב הדן בתיק בקשה להפרדת הדיון, חזקה שבקשה כזו תישקל ותיבחן לגופה. בהחלטה הנוגעת להארכת המעצר השלישית, חזר בית-משפט זה (כבוד השופט מ' חשין) וציין כי המשפט מתנהל בקצב ראוי ובכל הנוגע למשיב 3 הוסיף וציין כי משיב זה קשר עצמו לעסקה נשוא האישום הראשון ועל-כן, יש לראותו כחלק בלתי נפרד ממנה. למרות זאת, הוסיף בית-המשפט, כי אפשר שניתן יהיה להפריד את משפטו של משיב 3 ולסיימו מהר יותר. בית-המשפט העיר כי נוכח הצהרתו של בא-כוח המבקשת, לפיה יסכים לבקשה להפרדה, חזקה על המותב הדן בתיק שישקול בקשה כזו, אם תובא בפניו. אשר למשיב 5 ציין בית-המשפט כי לכאורה חלקו בפרשה פחוּת מחלקו של משיב 3, וכי יש טעם ברור להפרדת הדיון בעניינו. בית-המשפט הוסיף וציין כי במידה ובקשה שתוגש להפרדת הדיון בעניינו של משיב 5 לא תתקבל, ראוי יהיה לשקול את שחרורו ממעצר, בייחוד לנוכח הנסיבות האישיות הקשות אליהן נקלעה משפחתו, בשל מחלתה הממארת של אשתו.

7.הבקשה שבפניי היא, כאמור, בקשת ההארכה הרביעית בעניינם של המשיבים. במהלך הדיון בבקשה ציין בא-כוח המבקשת כי בינתיים נגזר דינם של חמישה מבין הנאשמים, וכי ההארכה הרביעית תהא, להערכתו, ההארכה האחרונה שתידרש בהליך זה. בא-כוח המבקשת הוסיף וציין כי בעוד כשבועיים צפויה הכרעת הדין בעניינו של משיב 4, וכי ביום 22.7.03 צפויה להסתיים פרשת ההגנה מטעם משיבים 1-3. לבסוף ציין בא-כוח המבקשת כי שמיעת העדויות בכל הנוגע למשיב 5 הסתיימה, וכי בכל הנוגע למשיב זה הוגשו סיכומי התביעה ואילו סיכומי ההגנה צפויים להיות מוגשים בתוך 30 יום ממועד הגשת סיכומי התביעה. בנסיבות אלה, ולנוכח האמור בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים 3 ו-5, באשר לקיומן של ראיות לכאורה ובאשר למסוכנותם, עתר בא-כוח המבקשת לקבל את הבקשה.

באי כוח המשיבים 3 ו-5 התנגדו לקבלת הבקשה, והדגישו את העובדה כי מדובר בהארכה רביעית, המעמידה את מניין חודשי המעצר של המשיבים על 21 חודשים, בטרם הוכרע או נגזר דינם. באי כוח המשיבים 3 ו-5 חזרו והלינו על כך שחלק נכבד מתקופת המעצר נבע מהתארכות ההוכחות בעניינם של הנאשמים האחרים, אליהם נקשרו המשיבים 3 ו-5 באותו כתב אישום. בא-כוח משיב 3 הוסיף וטען כי מרשו מצוי במצוקה נפשית קשה, כפי שמעידה חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה במהלך הדיון, וכי יהיה קושי להעניק לו את הטיפול הדרוש כל עוד הוא מצוי במעצר. באת כוח משיב 5 הגישה מסמכים נוספים ומעודכנים הנוגעים למצבה הרפואי של אשת משיב 5 ולטיפולים שהיא מקבלת בשל מחלתה. כמו כן, הוגש מסמך שנערך על-ידי העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, המסביר את הקשיים שעמם נאלצת אשת משיב 5 להתמודד, לנוכח מחלתה ולנוכח היותה מטופלת בשתי בנות בגילאי 6 ו-10.

8.אכן, הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים איננה צריכה להיעשות כדבר שבשגרה, ויש לשקול כל הארכה המתבקשת, קל וחומר הארכה רביעית, בקפדנות ובמשורה, כחריג לכלל שבסעיף 61 לחוק המעצרים, הקובע כי יש לסיים את ההליך הפלילי בתוך תשעה חודשים מיום מעצרו של הנאשם.

דא עקא, קיימים מקרים שבהם יש הצדקה להארכת המעצר מעבר לפרק הזמן הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים, ולצורך כך ניתנו בידי בית-משפט זה הסמכות ושיקול הדעת להורות על הארכת המעצר, לפרק זמן של שלושה חודשים בכל פעם. עם זאת, ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת, עשוי לחול שינוי באיזון שבין השיקולים השונים אותם שוקל בית-המשפט לצורך הארכת המעצר וכבר נפסק כי:

"השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם אינו כשהיה בשלב זה יש לחזור ולבחון אם עוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר; העוצמה הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת"

(בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' קאהר בן מוחמד דאעס , לא פורסם).

ומן הכלל אל הפרט - אילו סברתי כי בא כוח המבקשת שוגה בהערכתו לפיה ההארכה הרביעית המתבקשת הינה גם ההארכה האחרונה שתידרש, ייתכן שהיה מקום להורות על שחרורם של משיבים 3 ו-5 בשלב זה, לנוכח חלקם בעסקאות נשוא כתב האישום, לנוכח הנסיבות האישיות שפורטו ולנוכח פרק הזמן הממושך שבו הם שוהים במעצר, בלא שדינם הוכרע. אולם, מתוך הנתונים שהוצגו באשר לשלב שבו מצוי הדיון בהליך, נראה כי המשפט מצוי ב"ישורת האחרונה", לקראת סיומו ולאחר שהתנהל עד כה בקצב ראוי ומשביע רצון. על-כן, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מעצרם של משיבים 3 ו-5 הגם שמדובר בהארכה רביעית.

אני מורה, איפוא, על הארכת מעצרם של משיבים 3 ו-5 בתשעים ימים נוספים, שתחילתם ביום 11.7.2003.