בש"פ 6031/01 מחמוד קוסטרו נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי) אשר דחתה את הערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט כ' מוסק) לפיה ייעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו חברות ומנהיגות בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין משנת 1993 ועד היום. המדינה, בבקשתה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו, הסתמכה על מספר ראיות שיוצרות, לטענתה, תשתית לכאורית המבססת את האישום. הראיה המרכזית שהוצגה בפני בית המשפט היא תמליל של שיחה בין העורר לבין מדובב ממנה עולה, לטענת המדינה, שהעורר קושר עצמו לארגון ולהנהגתו. לראיה זו צורפו הודעות של שלושה עדים אחרים שזיהו את העורר כמי שקשור לארגון החזית העממית.

בית משפט השלום ניתח בפירוט את הראיות שהוצגו כנגד העורר וקבע כי מהתמליל עולה באופן מפורש כי העורר חבר בארגון החזית העממית ואף קודם בו לדרגת ההנהגה. כן קבע השופט כי עובדת פעילותו של העורר בחזית העממית מקבלת אף חיזוק מההודעות האחרות. על כן, קבע השופט כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר וכי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתה קבעה השופטת כי צדק בית משפט השלום בקובעו כי חומר הראיות מספק סיכוי סביר להרשעת העורר. עוד קבעה השופטת כי טענות באת-כוח העורר בנוגע למשקלן של הראיות הן טענו שדינן להתברר במשפט גופו ולא בשלב של בחינת הראיות לכאורה.

על החלטות אלה הוגש הערר שלפניי. טענתה המרכזית של באת-כוח העורר כוונה כנגד עוצמתן ומשקלן של הראיות. לפי הטענה, משקל הראיות נמוך וקיים סיכוי סביר שהעורר יזוכה במשפטו. לכך הוסיפה היא כי קיימות פירכות בחקירה; היעדר גביית הודעה מהמדובב ומהעורר בנוגע לאמור בתמליל השיחה ביניהם; והיעדר רישום זכרון דברים של חוקר השב"כ מייד לאחר שיחתו עם העורר על התמליל. עוד טענה באת-כוח העורר כי משפטו של העורר עשוי להימשך זמן רב, היות ויש להמתין לסיום משפטם של העדים שאמורים להעיד נגדו.

בחנתי את הראיות שהוצגו על ידי המדינה ואת ההחלטות המפורטות של הערכאות קמא ונחה דעתי שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, אשר מצביעות לא רק על חברות בחזית העממית אלא אף על מעורבות עם בכירים בהנהגת הארגון. גם אם ניתן לטעון כנגד עוצמתן של הראיות - כל אחת לעצמה- נראה כי שילוב הראיות בהצטרפן לראיות הנסיבתיות, יוצר פסיפס שיש בו פוטנציאל של ממש להרשעה. נוכח הסיכון הרב והמצב הביטחוני השורר בימים אלה, נראה כי אין בחלופה למעצר כדי להבטיח מפני הסיכון הפוטנציאלי הנשקף ממי שמואשם בעבירות מסוג זה.

אשר על כן, הערר נדחה.