בש"פ 6032/05 ודים שאולוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' פיקלשטיין) בה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בדמות "מעצר בית" מלא עד תום ההליכים הפליליים נגדו. בעררו מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו בתנאים שיבטיחו את התייצבותו במשטרה מבלי שיוחזק ב"מעצר בית".

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בתקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ואיומים. על פי עובדות כתב האישום, במהלך סיור של שני שוטרים המשרתים ביחידת הסיור בחדרה, נתבקש העורר על ידי אחד מהם להזדהות בפניו. בתגובה נצמד העורר לפניו של אחד השוטרים בצורה מאיימת. כמו כן, העורר קילל את השוטרים, איים כי משפחתו תפגע בו, תפס את השוטר בחולצתו והחל משתולל. לאחר שהגיעה ניידת נוספת לאירוע סירב העורר להיכנס אליה, קילל את השוטרים שנכחו במקום ואיים עליהם. כאשר הגיע לתחנת המשטרה איים שוב על שוטר הסיור בכך שיפגע בו בעתיד.

2.בית משפט השלום הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו (כב' השופט ח' שרעבי). בהחלטתו ציין כי די בדו"ח הפעולה ובמזכר שערכו השוטרים שנכחו באירוע לעניין קיומן של ראיות לכאורה. כן קבע בית המשפט, כי נשקפת מסוכנות לציבור מצד העורר, ובפרט לשוטר הסיור שאוים על ידו. כמו כן, בית המשפט עמד על כך שלעורר עבר פלילי בתחום עבירות הרכוש, הסמים והאלימות ולחובתו מאסר מותנה של 12 חודשים, דבר המלמד הן על מסוכנותו של העורר והן על החשש מפני הימלטותו מאימת הדין. בית המשפט אף דחה את טענות בא כוח העורר לפיהן, עוררו השוטרים במקום "פרובוקציה" כלפי העורר וגרמו לו לחבלות קשות.

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית משפט השלום בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. יחד עם זאת, בית המשפט סבר שהיות והאלימות שהופעלה כלפי השוטרים "איננה מן החמורות", יש מקום לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בדמות "מעצר בית" מלא, במידה ויימצאו לשם כך מפקחים מתאימים ולשם כך הוחזר התיק לבית משפט השלום. כן הורה בית המשפט על קביעת תנאים מחמירים נוספים, במידת הצורך, על פי שיקול דעתו של בית משפט השלום.

מכאן הערר שבפניי.

3.בטיעונו בפניי חזר בא כוחו של העורר על טענותיו לפיהן, הותקף העורר על ידי שוטרי הסיור לאחר שהם התגרו בו. את דבריו אלו הוא תמך בכך שהעורר עצמו נפגע באירוע ולשוטרים לא נגרם כל נזק.

בא כוח המשיבה טען, כי די בהודעות השוטרים מולן עומדת שתיקתו של העורר בחקירה. לעורר עבר פלילי כבד המעיד על מסוכנותו לציבור בכלל ולאנשי אכיפת החוק בפרט. לגישתו, אין לעורר מורא מפני החוק ולכן אין מנוס ממעצרו של העורר ב"מעצר בית". כן הוכחש שהשוטרים הם שהתגרו בעורר ותקפו אותו.

4.דין הערר להידחות. שתי הערכאות שנדרשו לעניינו של העורר מצאו, כי די בראיות נגד העורר לעניין מעצרו עד תום ההליכים ובדין עשו כן. כנגד העורר עומדות הודעותיהם של השוטרים ולכך מתווספת העובדה שהעורר בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירתו. יוער כי גרסתו של העורר נתמכת בתצהירים שהגישו שני אחרים שנכחו במקום. בהקשר זה ציין בית משפט השלום כי העובדה שהשניים בחרו להציג גרסתם באמצעות תצהיר שנערך בפני הסנגור ולא מסרו גרסתם במשטרה מעלה תמיהות ומכל מקום, האמור בתצהירים ייבחן על ידי בית המשפט במסגרת התיק הוא ההליך העיקרי המתנהל נגד העורר.

משדחיתי את טענת הסנגור, שעניינה היעדר ראיות לכאורה, דין הערר להידחות. בטענותיו לא מצביע העורר על קושי נקודתי בגינו יש מקום לשקול את המרת "מעצר הבית" וממילא אינו מעלה כל טענה הנוגעת לעניין זה, פרט לטענה שהסבתא האמורה להשגיח על העורר מתקשה בכך. עברו הפלילי של העורר מעיד על המסוכנות הנשקפת ממנו, הן לציבור הרחב והן ללובשי המדים והאמונים על אכיפת החוק. בעברו הרשעות בתחום הרכוש, הסמים והאלימות. אף על פי כן, בית המשפט המחוזי בחר ליתן אמון בעורר וסבר שמסוכנות זו ניתנת לאיון על ידי שחרור העורר ל"מעצר בית" מלא. בכך, כמצוות המחוקק, צעד בית המשפט צעד ניכר כלפי העורר ואיני מוצאת כי בנסיבות המקרה יש מקום להקל על העורר מעבר לכך. הרחקתו של העורר מלבוא במגע עם הציבור הרחב הנה חיונית בנסיבות המקרה דנן וזו תושג על ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח או למצער, החזקתו ב"מעצר בית" מלא, וזאת לאור האמון שנתן בו בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, דין הערר להידחות.