בש"פ 6043/09 גריגורי קלשניקוב נ. מדינת ישראל

1.

העורר הורשע ביום 14.7.09 בעבירות הבאות: התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה (2 עבירות), גניבה (2 עבירות), איומים והיזק לרכוש במזיד. ההרשעה באה בעקבות הסדר שהביא לתיקונים מסויימים בכתב האישום המקורי. ההסדר לא כלל התייחסות לעונש. באותו יום בו ניתנה הכרעת הדין החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, והכוונה להשמתו במסגרת המכונה "אישפוזית" למטרת גמילה מסמים. המשיבה הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, מרכז. בית המשפט המחוזי החליט ביום 23.7.09 לקבל את הערר. מכאן הערר שבפניי, בו עותר העורר להחזיר על כנה את החלטתו של בית משפט השלום.

2.

העורר הינו צעיר בן 23 שנים. הוא מכור לסמים, כנראה כבר מגיל 14. התדפיס מן המרשם הפלילי מלמד, כי לחובתו מספר רישומים, אשר הראשון שבהם מתייחס לעבירות שבוצעו בשנת 2000, שעה שהוא היה בן 14 שנים. אותו רישום מתייחס להחלטה של בית המשפט לנוער, בה נקבע שהעורר לא יורשע, וזאת לעניין עבירות של החזקת סם מסוכן ואיומים. בהמשך נרשמו לחובתו רישומים נוספים, בעיקר בעבירות רכוש.

3.

בית משפט השלום החליט שלא לעצור את העורר עד תום משפטו, אלא לאפשר לו לצאת למסגרת של גמילה, וזאת לאחר שבית המשפט התרשם מרצונו של העורר להיגמל ומן הרצינות של אימו, שנקבעה כמפקחת לעניין חלופת המעצר. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי היה בדעה כי השלב שקודם לגזירת הדין אינו מתאים להליך גמילה מסמים כחלופת מעצר, ולפיכך החליט לקבל את הערר. בפני בית משפט השלום הונחו מספר תסקירים. בתסקיר אחד, זה מיום 5.4.09, הביע שירות המבחן ספק באשר ליכולתו של העורר להשתלב בהליך גמילה אינטנסיבי. עם זאת, בתסקיר מאוחר יותר, זה מיום 13.7.09, הומלץ לשחרר את העורר לאישפוזית, תוך שאימו תשמש כמפקחת. נתון נוסף שחובה לציינו הוא, כי מעל ראשו של העורר תלוי מאסר מותנה של 10 חודשים, שהינו בר הפעלה.

4.

המקרה מעורר התלבטות. עסקינן בצעיר שחרף גילו הינו מכור לסמים קשים זה שנים לא מעטות. דומה שההסבר למעשי העבירה השונים, כולל אלה בהם הורשע לאחרונה, נעוץ בהתמכרותו לסמים. לכאורה, מאסר בלא שייעשה נסיון טיפולי ראוי לא יביא פתרון לבעיה, אף אם בוחנים, כפי שצריך לעשות, את האינטרס הציבורי. עניין נוסף שחובה לציינו לזכות העורר הינו, כי החל בפעולה על מנת להיכנס להליך גמילה עוד לפני מעשי העבירה המיוחסים לו בתיק הנוכחי. אותם מעשי עבירה בגינם הוא הורשע ביום 14.7.09 בוצעו ביום 22.2.09. ממסמך שהוגש לי על ידי הסניגורית עולה, כי עוד לפני 22.2.09 החל העורר בהליך שאמור היה להכניסו למהלך של גמילה. מן הצד האחר, עומד לחובתו של העורר עברו הפלילי וכן נתון נוסף שחובה להזכירו: בעת שיצא העורר מן המעצר לשם בירורים הנדרשים לצורך השמתו בהליך גמילה, הוא קיבל לידיו סם וניסה להכניסו למעצר.

5.

לאחר בחינת השיקולים לכאן ולכאן, הגעתי למסקנה שראוי להעדיף את עמדתו של בית משפט השלום. הטעמים לכך נעוצים בגילו הצעיר של העורר ובעובדה שהוא מכור זה שנים לסמים קשים וכי פנה לגמילה לפני ביצוע העבירות. בנסיבות אלה, ואף לאחר ההרשעה וטרם גזר הדין, ראוי לעשות ניסיון, ומדובר בניסיון אחרון, של גמילה. אם הניסיון יצליח, יביא הדבר תועלת לא רק לעורר עצמו אלא גם לציבור. היה והעורר לא ישכיל לעמוד במבחן הכרוך בתהליך הגמילה, יש להניח שבית המשפט ינקוט גישה מחמירה לגביו.

6.

לפיכך הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטתו של בית משפט השלום מיום 14.7.09. המועד לכניסתו של העורר לאישפוזית הינו מחר – 27.7.09 – ובהנחה שהתנאים שקבע בית משפט השלום ימולאו, ישוחרר העורר מן המעצר כך שיחל מחר בהליך הגמילה.