בש"פ 6043/18 דוד קוזיא נ. מדינת ישראל

עסקינן בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ( מ"ת

1817-07-18, כבוד השופט י' עדן ), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. טענת הסנגור היא כי יש מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, בהתאם לתסקיר.

1.

כתב האישום מייחס לעורר ביצוע עבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, נטילת חשמל והיזק בזדון. על פי המתואר בכתב האישום, שבהסכמה הוכח לכאורה, העורר שכר דירה בתמורה לתשלום של 15,000 ש"ח כל חודש. במתחם הדירה הוא גידל סם מסוכן מסוג קנבוס. נכון למועד תפיסת הסם על ידי המשטרה, בדירה היו 610 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 143 ק"ג. לשם גידול הסמים הקים העורר צינורות ומערכת השקיה ודישון. עוד הקים העורר מערכת חשמל פיראטית, דרכה צרך כמות רבה של חשמל מהבניין, בשווי של כ-101,000 ש"ח.

2.

העובדות פורטו כדי ללמד על חומרת המעשים. העורר הקים מעבדה ועסק של סמים. דיי להדגיש את המשקל הכולל של הסם שנתפס, בכמות 143 ק"ג. לצורך הגידול העורר אף גנב חשמל מהבניין בסך של כ-100,000 ש"ח. על הפוטנציאל הכספי של עסק זה ניתן ללמוד מנכונותו לשלם 15,000 שקל כל חודש עבור שכר הדירה. בהינתן כך, קשה לחלוק על כך שבנסיבות העניין מסקנת בית המשפט המחוזי – כי אין באפשרות החלופה, ואוסיף לרבות מעצר באיזוק אלקטרוני – להשיג את מטרת המעצר. אכן, אין לעורר הרשעות קודמות, ושירות המבחן המליץ על שחרורו לבית הוריו. אך התנהגותו לכאורה מדברת בעד עצמה. היא מצביעה על תעוזה, חוסר מורא מהחוק ואדישות מטרידה להוראות הדין הפלילי. כפי שאף שירות המבחן הטעים, מדובר ב"תגובה קיצונית למשבר הכלכלי בו היה מצוי [העורר]". שאלה רלוונטית היא הכיצד הוא יגיב כאשר הוא שרוי בתנאי שחרור או מעצר בפיקוח אלקטרוני בביתו, תוך העמדתו לדין בגין העבירות בהן הוא הודה.

3.

בהינתן כל אלה אינני חושב כי בנסיבות מקרה זה יש מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.