בש"פ 6045/10 יורם יחיא נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) מיום 5.8.10 בתיק ע"ח 5402-08-10, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט ארנברג) מיום 3.8.10 בתיק ת"פ 12083/09; בגדר החלטה זו נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצרו, קרי, מעצר בית לילי בבית אחיו.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר, יליד 1959, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין תשל"ז-1977; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; והחזקת סכין, לפי סעיף 186 (א) לחוק.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. רקע המקרה הוא סכסוך שכנים שנתגלע בין העורר למתלונן. כנטען, ביום 1.6.09, בשעה 07:00 לערך פסע המתלונן לעבר רכבו, העורר הבחין במתלונן והתקדם לעברו בעודו אוחז סכין מטבח ותוך השמעת איומים כלפי המתלונן. בהמשך, הצמיד כנטען את הסכין לצוואר המתלונן, המתלונן נמלט והעורר החל לדלוק בעקבותיו תוך שהוא אוחז בסכין ובכוס שבורה. העורר הצליח להדביק את המתלונן ודקר אותו.

ד.

כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, עם הגשת כתב-האישום הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים; הוא שוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית בבית אחיו בשכונת גילה בירושלים, תחת פיקוח האח. בשלב מאוחר יותר, צימצם בית-המשפט את תנאי מעצר הבית לשעות הלילה, ואיפשר לעורר לצאת מדי יום לעבודה, בפיקוח מעבידו. ההליכים בתיק נמשכים מזה כשנה; בתחילה הודה העורר במיוחס לו, ובהמשך ביקש לחזור בו מהודאתו - בקשה לה נענה בית המשפט.

ה.

בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום נתבקש עיון חוזר בתנאי חלופת המעצר. נטען, כי חלוף הזמן, יחד עם ההכבדה שהדבר יוצר על האח, והעדר עימות נוסף עם המתלונן חרף מפגשים אקראיים ביניהם, מצדיקים הקלה בתנאי חלופת המעצר. בתסקיר משלים שהוגש לבית המשפט נאמר, כי העורר טוען שהאירוע לא היה אלים, בעוד המתלונן חש נפחד וחושש מן העורר כל עוד לא יביע זה בכתב את התנצלותו. משכך, נאמר בהמלצת שירות המבחן, כי אין מניעה שהעורר יתגורר בכל מקום אחר שיבטיח הרחקתו מן המתלונן, אך השירות נמנע מהמלצה לאפשר לו לחזור לבית אמו, מקום האירוע. בית משפט השלום החליט שאין להיעתר לבקשה לאפשר לעורר לשוב לבית אמו, וזאת מחמת המסוכנות הנשקפת הימנו למשיב והימנעות שירות המבחן מהמלצה בעניין זה. על החלטה זו הוגש ערר.

ו.

ביום 5.8.10 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערר. בית המשפט ציין, כי אין כרסום בתשתית הראייתית נגד העורר, כי מסוכנותו לא פגה, וכי פיקוח על ידי האם אינו אפקטיבי. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ז.

בערר נטען, כי העורר מעולם לא הפר את תנאי חלופת המעצר שהושתו עליו, וכי התמשכות ההליך מטילה עול בלתי סביר על המשפחה המארחת ועל המעסיק. נאמר בנוסף, כי העורר נכון להתנצל בפני המתלונן, מבלי להודות בביצוע העבירה.

ח.

בדיון טענה עו"ד בירגר לעורר כל הניתן. לדבריה הוא מורחק מביתו מזה כמעט 15 חודש, ויש בכך כשלעצמו ענישה למעלה מן הסביר. ועוד נטען, גם אם במישור הפורמלי ישנה מסוכנות ("מלה אל מול מלה", כדברי שירות המבחן), יש לבדוק את הנושא באופן מהותי, לאחר שמדובר במי שלא הסתבך מעולם עם החוק – והוא עצמו אף ביקש להיעצר בשלב מסוים בשל קשיי מעצר הבית. לשאלתי השיבה עו"ד בירגר כי נותר עד תביעה אחד ופרשת ההגנה קבועה ליום 12 באוקטובר; נאמר גם כי המתלונן עצמו ציין שפגש את העורר והלה לא דיבר עמו; העורר התחייב לא לפגוע במתלונן או במי מבני משפחתו, אך יש קושי באשר להתנצלות, כיון שהעורר כופר בעבירה. עוד נאמר, כי המשפט לא יסתיים בטרם יחלפו חודשים רבים, על כן נתבקש כי שירות המבחן ישוב וישוחח עם המתלונן.

ט.

ד"ר גורדון, שטען למדינה, טען כי אין למדינה התנגדות לחלופה אחרת, אך סבורה היא כי אין להשיבו לביתו, והשאלה היא מאזן הנוחות וחשש התלקחות, מה גם שהמגבלות על העורר מינימליות.

הכרעה

י.

עיינתי בתסקיר, שתיאר את מצוקת הדיור של העורר ומשפחת אחיו, ונאמר בו כי למשפחת המתלונן חשש מהעורר, אלא שאם תינתן התנצלותו בכתב והתחייבות שלא לפגוע – יהא נכון להסכים לחזרת העורר לביתו. שורתו התחתונה של התסקיר היא חוסר יכולת להעריך את מידת המסוכנות, נוכח חשש המתלונן, ועל כן לא הומלצה חזרתו, אך אין מניעה לחלופה בכל מקום אחר. עיינתי גם בעדות המתלונן בבית המשפט, שאמנם לכאורה אינה פשוטה ונטולת שאלות אך אין בדעתי כמובן להביע דעה ספציפית לגביה, דבר המסור לבית המשפט הדן.

יא.

לאחר העיון, לא בלי התלבטות מסוימת, איני סבור כי עלי לשנות מהכרעתם של שירות המבחן ושני בתי המשפט. אכן, ביום מן הימים עשוי העורר לשוב לבית אמו, שהוא מקום מגוריו – אך הסיכוי לליבוי מתיחות עשוי להיות קטן יותר כתום המשפט. שאלתי עצמי אם יש מקום, נוכח הצהרת המתלונן בפני שירות המבחן, להזמינו לבית משפט השלום לצורך "גישור מעצר בית", אך נוכח עמידת העורר על גירסתו, דבר שהוא לגיטימי, וכפועל יוצא אי נכונותו להתנצל – איני רואה טעם רב בכך, בשלב הנוכחי מכל מקום. הפתרון לסיטואציה הוא סיום מהיר ככל הניתן של המשפט, ולא בשמים היא, וכמובן בידי העורר להציע חלופה אחרת משצר המקום בבית אחיו. בנסיבות איני נעתר לערר.