בש"פ 6055/03 שריף (בן רוסטם) בגלוב נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט ח' כבוב), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום, המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע, ושוד. על פי הנטען, קשרו השלושה קשר לשדוד פדיון של מועדון באולינג בפתח תקווה, בשיתוף פעולה עם עובדת המקום. השלושה הגיעו למועדון ברכב בו נהג העורר, כשבאמתחתם שקית ובה אקדח, רימון הלם, אלה ומסכות. שני הנאשמים האחרים נכנסו למועדון והסתתרו בשירותים, ואילו העורר המתין ברכב כשהשקית בחזקתו. לאחר ששומר המועדון הלך לביתו יצאה העובדת אל הרכב, קיבלה מהעורר את השקית, והעבירה אותה לנאשמים האחרים. הללו חבשו את המסכות, יצאו ממקום מחבואם ובאיומי אקדח ואלה הורו לקופאית למלא את השקית בפדיון הקופה ובתכולת כספת שהייתה במקום. לאחר מכן השליכו שני הנאשמים את רימון ההלם לרחבת הבאולינג, ובחסות הרעש שיצרה התפוצצות הרימון, נמלטו לרכב בו המתין להם העורר. משם נסעו השלושה לביתו של העורר, וחילקו ביניהם את השלל שעמד על כ-50,000 ₪.

3.עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. שני הנאשמים האחרים הסכימו למעצר, והדיון התקיים בנוגע למעצרו של העורר. בית המשפט ציין כי העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו, אך טען להיעדר עילת מעצר. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) משום שמעשה השוד בוצע תוך שימוש בנשק, והעובדה שהעורר לא היה מעורב באופן פעיל במעשה השוד עצמו אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. בית המשפט קבע עוד כי בנסיבות העניין אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח העבירות החמורות המיוחסות לו, ונוכח העובדה שבמקביל מתנהל נגדו הליך פלילי אחר, דבר המעיד שאין המדובר במעידה חד פעמית.

4.מכאן הערר שבפניי.

העורר שב וטוען כי לא השתתף באופן ישיר בביצוע השוד, ולפיכך מסוכנותו אינה ברמה זהה לזו של הנאשמים האחרים. העורר טוען עוד כי נטל חלק במעשה השוד בשל איומים שהפנה כלפיו אחד הנאשמים האחרים, וכי הודאתו היא זו שהובילה ל"פיצוח" השוד. כמו כן, טוען העורר כי בעקבות הודאתו הבטיח לו אחד השוטרים שישוחרר ממעצר, וכי ינסה לסייע לו בכך. העורר מוסיף וטוען כי היה מקום להורות על הגשת תסקיר בעניינו, בשל גילו הצעיר, ועוד הוא מלין על תנאי מעצרו הקשים, ובעיקר על כך שאין מוקצית לו מיטה, והוא ישן על מזרון המונח על הרצפה. טענה נוספת שמעלה העורר, היא הטענה שלא היה מקום לתת משקל לחומרא להליך הפלילי הנוסף המתנהל בעניינו, משום שבאותו הליך מיוחסת לו עבירה של סיוע לאחר מעשה בלבד, ולא שותפות פעילה במעשה השוד כפי שסבר בטעות בית משפט קמא. בדיון שהתקיים בפניי הוסיף בא-כוח העורר וטען כי העורר עשה חיל בלימודיו בפנימייה, ואף נישא לאחרונה והוא מנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי. לטענת בא-כוח העורר זהו לעורר מעצרו הראשון, ויש ליתן לו הזדמנות בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, על מנת שינסה לשקם את חייו, ולא יתדרדר לעולם הפשע.

5.בניגוד לתמונה שניסה בא-כוח העורר לציין, מתברר מתוך גיליון ההרשעות של העורר כי זה החל את דרכו העבריינית עוד בהיותו קטין, וכי מאז שנת 1997 ועד שנת 1999 ביצע עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, גניבה, וכן שלוש עבירות של תקיפה. ייתכן, אמנם, כי החלק המיוחס לעורר במעשה השוד שבגינו נעצר פחוּת בחומרתו מחלקם של שני הנאשמים האחרים, אולם העורר הינו, על פי המתואר בכתב האישום, "מבצע בצוותא" של מעשה השוד לכל דבר ועניין, ושותף לעבירה. עברו של העורר מכביד למדי, ואף מעשה השוד הנוסף שבוצע, על פי הנטען, על ידי אותם נאשמים, קרי העורר ושני חבריו בסמוך לאחר מעשה השוד נשוא האישום שבכאן, מלמד על מסוכנותו של העורר, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. לפיכך, הגם שבמעשה השוד הנוסף מיוחס לעורר רק סיוע לאחר מעשה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

יחד עם זאת ראוי להפנות את תשומת לב שלטונות בית המעצר לשני עניינים: א. הלנת עצור על הרצפה נוגדת את החוק, ויש להסדיר לעורר מיטה ללא דיחוי. ב. מן המסמכים שהציג בא-כוח העורר עולה כי העורר ביצע ניסיון אובדני במהלך מעצרו וכי הביע כוונה לחזור על כך. בנסיבות אלה ראוי להשגיח על העורר השגחה מוגברת, וכן לאפשר בדיקתו, במידת הצורך, על ידי גורמים מקצועיים האמונים, במסגרת בית המעצר, על בריאות הנפש.

הערר נדחה.