בש"פ 6055/09 אלי שזירי נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר תלויים מספר כתבי אישום בבית משפט השלום. בגדרו של אחד התיקים החליט בית משפט השלום בנתניה לעצור את העורר עד תום משפטו. העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז והערר נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.

המשיבה הגישה כתב אישום לבית המשפט השלום בפתח תקווה. העורר מואשם בו בהחזקת אקדח שלא כדין. מדובר באקדח שנגנב מדירה כלשהי. במסגרת אותו הליך התבקש מעצר עד תום ההליכים. מסתבר, שהושגה הסכמה בין העורר לבין המשיבה, כי העורר ישהה במעצר בית מלא וכך אכן החליט בית משפט השלום ביום 29.1.09. בעת שהעורר נמצא במעצר בית בבית דודתו הגיעה למקום ביום 17.5.09 מי שהייתה חברתו אז. על פי הנטען בכתב אישום נוסף, שהוגש לבית משפט השלום בנתניה, תקף העורר בצורה קשה את אותה אישה שבאה לבקרו. כתוצאה מן התקיפה נגרם לה שבר באף, המטומות בסביבת העיניים ונפיחות בעין שמאל. כתב האישום האמור מייחס לעורר עבירה של חבלה חמורה וכן תקיפה בנסיבות מחמירות לגבי אירוע קודם. המשיבה עתרה למעצר עד תום ההליכים בגדרו של התיק שהוגש בנתניה ובית משפט השלום נעתר לבקשה. זאת לאחר שמצא, כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בעניין סוגיית החלופה ציין בית משפט השלום, כי לחובת העורר הרשעות קודמות כולל בעבירות אלימות קשות, הוא ריצה בעבר מאסר של 42 חודש ותלוי כנגדו תיק פלילי נוסף בגין אלימות נגד מי שהייתה אשתו. כפי שצוין, בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש על החלטת המעצר.

3.

בדיון לפניי הציע הסניגור המלומד שהעורר ישהה במעצר בית מלא, אלא שיתווסף תנאי נוסף לתנאים והוא שלא יותר לאף אדם להיכנס לדירה בה ימצא העורר במעצר בית על מנת לבקרו. נטען, כי בדרך זו אפשר למתן במידה מספקת את החשש לביצוע עבירות אלימות נוספות. המשיבה מצידה היא טוענת, כי אין מקום לקבל את הערר.

4.

במקרה הנדון מוצאים אנו הצטברות של נסיבות ונתונים אשר מובילים למסקנה, כי אין מקום להחזיר את העורר למעצר בית וכי הדרך היחידה הינה מעצר עד תום ההליכים. אכן, העורר לא הפר את מעצר הבית במובן זה שיצא מן הדירה בה היה עליו לשהות. עם זאת, גם עבירה המבוצעת בתוככי הדירה בה נמצא הנאשם, בהנחה שאכן בוצעה בה, מהווה הפרה של מעצר הבית. כפי שצוין, נגד העורר תלוי תיק אלימות נוסף. אומנם מדובר בעבירות שבוצעו על פי הנטען, בשנת 2005, אך מתברר שהוגש כתב אישום מחודש בשנת 2008, משום שהעורר לא אותר. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי של העורר. העורר הינו צעיר יליד שנת 1982. חרף גילו הצעיר רשומות לחובתו במרשם הפלילי הרשעות קודמות ובגין אחת מהן כבר ריצה מאסר של 42 חודש. נוסיף על כך שבתסקיר שירות המבחן מיום 28.1.09 נאמר כי להערכתו של השירות לא חל שינוי ממשי אצל העורר בכל הנוגע למעורבותו העבריינית וקיים סיכון למעורבות במה שכונה "סיטואציות שוליות". המסקנה ממכלול הדברים היא שאין מנוס במקרה זה ממעצר עד תום ההליכים, כפי שהורו הערכאות הקודמות.

5.

הערר נדחה.