בש"פ 6058/04 פואד עמאר נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של שוד, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים ועל החלטה זו הערר שלפניי.

טענתו הראשונה של עורך-דין עלי היא זו, שלא נאספו אל תיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בהאשמות המיוחסות לו. לעניין זה הביא עורך-דין עלי לפניי הודעות של עדים אשר מסרו גרסאותיהם במשטרה וביקש לשכנעני כי לא הוכחה כראוי - ולו לצורך מעצר - מעורבותו של העורר בתקרית נושא הדיון. עורך-דין עלי טען את טענותיו בשום-שכל ובטוב-טעם, אך לא נמצא לי כי לגופן יש באותן טענות כדי להועיל לעת הזו לעורר. המתלונן קשר את העורר במישרין לתקרית, והגם שלאחר זמן חזר בו מדבריו, הנה תלונתו זוכה לחיזוק מהודעותיהם של עדים אחרים. בית-משפט קמא ניתח את עיקרי הראיות ולא מצאתי מקום להסתייג ממסקנתו כי אכן נאספו אל תיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

עילת המעצר נדרשת מאליה מתוך נסיבות העניין ואין צורך להרחיב עליה דברים.

ואשר לחלופת מעצר: העובדות המתוארות בכתב האישום מעלות תמונה קשה של תקיפת המתלונן בידי העורר והנאשם האחר העומד עימו לדין בצוותא-חדא. העורר והאחר הפליאו מכותיהם במתלונן ועל-דרך זו גרמו לו חבלות רבות, בהן שבר באחת מעצמות הפנים שנצרך לניתוח. כן שדדו העורר וחברו מן המתלונן סכין ומכשיר פלאפון ואף איימו עליו. אדם העושה כמעשה העורר וחברו מוכיח על עצמו כי אדם מסוכן הוא ליחיד ולכלל, לא כל שכן שבעת המעשה היה תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי. ואם מאסר על-תנאי אין בו כדי להרתיע - מהו שירתיע את העורר? אכן, העורר הוכיח במעשיו כי אין הוא ראוי לאמון לשחרורו בערובה, ומטעם זה אני מוסיף ודוחה את טענת עורך-דין עלי על כך שבית-משפט קמא לא בחן חלופות מעצר לעורר.

הערר נדחה.

היום, י"ז בתמוז תשס"ד (6.7.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04060580_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il