בש"פ 6061/00 גבריאל אלימלך נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של יבוא סם מסוכן ללא היתר, על כך שבתאריך 13.4.99 ייבא לישראל באמצעות בנו למעלה מ10,000- כדורים של הסם המכונה אקסטזי. הסם הובא ארצה במזוודתו של הבן אשר היה אמור להעביר את הסם לידי בני הזוג חלימי, איתם תיאם העורר מראש כי יקבלו לידם את הסחורה. בני הזוג חלימי הועמדו לדין, הודו והורשעו בגין חלקם בפרשה והם אמורים להעיד במשפטו של העורר. העורר הועמד לדין בנפרד ובית המשפט המחוזי (השופט א' סטרשנוב) נעתר לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בהחלטתו קבע השופט קמא כי נגד העורר יש ראיות לכאורה מוצקות שלפיהן יש סיכוי סביר להרשעת העורר, עוד קבע, כי בהתחשב בסוג העבירה והיקפה קמה עילת מעצר נגד העורר ואין מקום לחלופה כלשהי. כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא-כח העורר עשה כל שניתן כדי לשכנעני כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה המספיקות להרשעה; זאת בהתחשב בכך שבנו של העורר אינו יכול לשמש כעד תביעה במשפטו ולטענתו אין די ביתר הראיות כדי להצביע באופן חד משמעי על מסקנה מרשיעה.

בחנתי את טענותיו של בא-כח העורר אך לא מצאתי כי יש בהן ממש וכי יש עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בידי התביעה ראיות לכאורה שיש בהן די להרשעה, אם יעמדו במבחני המהימנות של בית המשפט הדן בראיות. על אחת משקיות הסם המסוכן נמצאה טביעת אצבעו של העורר. הסברו של העורר להמצאות טביעת האצבע, אינו נראה על פניו כמשכנע, ואינו נתמך בראיות חיצוניות. מעדויותיהם של בני הזוג חלימי עולה כי העורר אמר להם שיצא את הארץ לצורך עיסוק בסמים והוא הודיע להם שיש בכוונתו לשלוח ארצה סם כיוון שהוא חושש להביאו. כמו כן יש בידי התביעה הקלטות של שיחות טלפון של העורר עם בנו ועם בני הזוג חלימי שיש באמור בהן כדי לסבכו לכאורה במעורבות במשלוח הסם.

בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא במסקנתו כי חומר הראיות הלכאורי הינו מוצק. בא-כוח העורר טען ובדין עשה כן, כי אם יתברר שיש בחומר ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליכים, הוא אינו טוען להעדר עילת מעצר. ואמנם משנקבע כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה מספיקות נגד העורר הרי אין ספק כי נוכח טיבו של האישום וכמות הסם האדירה שייבואו לישראל מיוחס לעורר, קמה נגד העורר עילת מעצר ואין להסתפק בחלופה כלשהי למעצרו.

אשר על כן דין הערר להדחות.