בש"פ 6062/16 מדינת ישראל נ. אוראל מנו

ערר על החלטותיו בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ) במ"ת 41987-08-15 מיום 1.8.2016 ומיום 4.1.2016 אשר קיבל את בקשתו של המשיב לעיון חוזר והורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

1.

נגד המשיב הוגש ביום 21.8.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות הריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. על פי הנטען בכתב האישום ביום

16.8.2015 נהג המשיב ברכבו בכביש עירוני בירושלים במהירות מופרזת (כ-100 קמ"ש) כאשר הוא תחת השפעת סמים ואלכוהול וכתוצאה מכך איבד שליטה על רכבו וגרם לתאונה בה נהרג אחד מנוסעי הרכב. עוד נטען כי לאחר התאונה טען המשיב בפני שוטר שהגיע למקום כי הוא אינו קשור לאירוע והגיע למקום במונית. בד בבד עם הגשת כתב-האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו והוא הופנה לקבלת תסקיר מעצר על מנת לבחון את אפשרות השמתו במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו. בתסקיר שהוגש העריך שירות המבחן כי נשקפת מהמשיב מסוכנות ברמה בינונית וכי הוא יתקשה להבין את גבולות המעצר בפיקוח אלקטרוני. כמו כן, העריך שירות המבחן כי השהייה בבית הוריו תקשה אף היא על המשיב לעמוד בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני ואף עלולה להוביל להתפרצות אלימה בינו ובין אחיו המתגורר בבית. אף על פי כן, המליץ שירות המבחן על השמתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני וזאת לאור התרשמותו החיובית מהוריו והערכתו כי יוכלו לשמש כמפקחים סמכותיים, כמו גם התרשמותו כי המשיב מצוי במצב נפשי קשה אשר עלול להוסיף ולהתדרדר עם ימשיך לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח.

2.

בית המשפט לא אימץ את המלצתו האמורה של שירות המבחן וביום 21.9.2015 קיבל את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום הליכים נגדו בקבעו כי יש במקרה דנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ועילה למעצרו (להלן – "החלטת המעצר"). עוד קבע בית המשפט קמא באותה החלטה כי תכנו של תסקיר המעצר אינו תומך בהכרח במסקנה שאליה הגיע שירות המבחן ומכל מקום, נוכח קיומן של נסיבות מחמירות במקרה דנן סבר כי אין מקום להורות על השמתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה מנה בית המשפט קמא את חומרת העבירות המיוחסות למשיב; את ניסיונו להרחיק עצמו מהתאונה לאחר מעשה; את העובדה שניסה להניא את אחד מיושבי הרכב מלמסור עדות במשטרה; את עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה של סירוב להיבדק בבדיקה לגילוי סמים והרשעה בעבירת איומים; ואת העובדה שהוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין נהיגה שכרות לבית המשפט לתעבורה בירושלים. התחשבות בנסיבות מחמירות אלו, כך קבע בית המשפט קמא, מעלה כי לא ניתן לתת במשיב את האמון הנדרש לשם השמתו במעצר בפיקוח אלקטרוני ולפיכך יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

3.

המשיב הגיש לבית המשפט זה ערר על החלטת המעצר של בית המשפט קמא וביום 27.10.2015 דחה השופט י' עמית את הערר בקבעו כי התנהלותו של המשיב בפרשה דנן והתנהלותו בפרשה הנוספת שבגינה הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לתעבורה, מלמדת כי נשקפת ממנו מסוכנות וכי לא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לצורך השמתו במעצר בפיקוח אלקטרוני. לאחר החלטה זו המשיך משפטו של המשיב להתנהל וביום 15.5.2015 הוארך בהסכמה מעצרו בתשעים ימים. ביום 5.7.2016, לקראת סיום פרשת ההגנה בתיק העיקרי ,

הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו בטענה כי חל כרסום בראיות וכי מטעם זה ישנה הצדקה לשוב ולשקול את השמתו במעצר בפיקוח אלקטרוני. בעקבות זאת הופנה המשיב לקבלת תסקיר מעצר נוסף. בתסקיר מיום 31.7.2016 שהוגש לבית משפט קמא ציין שירות המבחן כי אף שהשהות במעצר קשה למשיב ניכרת הסתגלות לתנאי המעצר ומצבו הנפשי יציב. עם זאת, ציין שירות המבחן כי המשיב עודנו נתון במצוקה נפשית וכי המשך השהייה במעצר עלולה לדרדר את מצבו. שירות המבחן הוסיף וציין כי עם חלוף הזמן והתקדמות ההליכים בתיק העיקרי מסוכנותו של המשיב פחתה. עוד ציין שירות המבחן כי התרשם לטובה מבת זוגו של המשיב אשר הוצעה כמפקחת נוספת וסבר כי מדובר בבחורה אסרטיבית שעל אף גילה הצעיר (22) תוכל להציב למשיב גבולות ברורים. שירות המבחן הוסיף וציין כי השמתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו אינה מומלצת שכן היא עלולה להגביר את המתח הקיים ולהסלים את המצב המשברי של משפחת המשיב. מטעמים אלה שב שירות המבחן והמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו תחת פיקוחם של המפקחים המוצעים על ידו וכן ללא פיקוח אלקטרוני.

4.

בהחלטתו מיום 1.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הטענות שהעלה המשיב לעניין הכירסום שחל בראיות ולאחר ניתוח מפורט של טענות אלה אשר כלל, בין היתר, התייחסות לעדותו של מר אלפסי המומחה מטעם המדינה שנשמעה בהליך העיקרי וכן לשאלות המשפטיות הנוגעות לסוגית הקשר הסיבתי, הגיע אל המסקנה כי "אין מדובר במצב שבו תמונת הראיות נהפכה על פניה וכי קיים כרסום המצדיק שינוי בהחלטה לעניין מעצרו של המשיב" (פיסקה 30 להחלטה מיום 1.8.2016). עם זאת מצא בית המשפט כי בשל העובדה שהמשיב נתון במעצר מזה חודשים ארוכים וההערכה היא שיחלפו מספר חודשים עד לסיום ההליך, וכן בהינתן האמור בתסקיר המעודכן, יש מקום להורות על מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני שיאפשר לו לשהות בבית הוריו בפיקוחם ובפיקוח בת זוגו. כך הורה בית המשפט קמא ביום 4.8.2016, לאחר קבלת חוות דעת מתאימה מאת היחידה לפיקוח אלקטרוני, תוך שהוא מוסיף וקובע תנאים נוספים ובהם הפקדה כספית וערבויות להבטחת התייצבותו של המשיב לדיונים בבית המשפט.

5.

המדינה אינה משלימה עם החלטה זו ובערר שהגישה היא טוענת כי משנדחו טענות המשיב לעניין הכרסום בראיות ומשלא חל שינוי משמעותי כלשהו מבחינת ההתרשמות מן המשיב ומהתנהלותו, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לשחרר את המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני בבית הוריו.

בנימוקי הערר מדגישה המדינה כי מדובר בתאונה קטלנית מחרידה שהמשיב גרם לה מתוך אדישות מוחלטת לסיכון חייהם של שלושת הנוסעים שהסיע ברכבו ולשאר המשתמשים ברכב ותוך שהוא נוהג במהירות מופרזת תחת השפעת סמים ואלכוהול.

עוד ציינה המדינה כי בהחלטה שניתנה בבית משפט זה (בש"פ 6891/15) בו נדחה הערר שהגיש המשיב על החלטת המעצר, עמד בית המשפט על מאפייני הסיכון הגבוהים הגלומים במשיב ועל חוסר היכולת לתת בו אמון, בין היתר, נוכח עברו הפלילי ואופן החשיבה וההתנהלות שלו מיד לאחר התאונה וכן נוכח חוסר יכולתם של הוריו להציב לו גבולות.

לטענת המדינה לא חל כל שינוי בנתונים בעייתיים אלה הנוגעים למשיב ולמי שהוצעו כמפקחיו, והוספת חברתו הצעירה כמפקחת אין די בה כדי להתמודד עם קשיים אלה, בייחוד נוכח התרשמותו של בית המשפט מן "הגישה המגווננת" של ההורים כלפיו, כמפורט בהחלטת המעצר (סעיף 30 להחלטה).

6.

המשיב מנגד סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הוא שב וטוען כי חל כירסום בראיות המרשיעות שהוצגו נגדו, אף שבית המשפט המחוזי דחה את טענתו זו ומכל מקום, לגישתו די בטעמים הנוגעים לחלוף הזמן ולמצבו הנפשי על מנת להצדיק את ההחלטה ולשלול התערבות בה.

7.

בחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו והגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר. קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא חל כרסום משמעותי בראיות המרשיעות שהוצגו על ידי התביעה הינה קביעה מבוססת ומנומקת היטב ולא ראיתי טעם מבורר להתערב בה. משנדחתה טענה זו שהייתה, כאמור, הטענה העיקרית אם לא היחידה שהעלה המשיב בבקשתו לעיון חוזר, נשאלת השאלה האם יש מקום בשלב זה לשנות מהחלטת המעצר ולהורות על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני בבית הוריו מן הטעמים שמנה בית המשפט המחוזי.

לגישתי לא היה מקום להורות כן ומשכך יש להתערב בהחלטה.

8.כפי העולה מטיעוני הצדדים ניתן היה לסיים את שמיעת הראיות בהליך העיקרי כבר בסוף חודש יוני שחלף והעיכוב שחל בשמיעת הראיות והצריך קביעת מועד אחד אחרון לשמיעת מומחה ההגנה מר עמיאל במהלך חודש ספטמבר הקרוב, נובע מכך שהמשיב הגיש באיחור את חוות-דעתו של המומחה מטעמו. בנסיבות אלה, לא היה מקום להביא בחשבון את הימשכות ההליך ואת חלוף הזמן כנימוק מרכזי להחלטה.

אשר למצבו הנפשי של המשיב. אכן, מדובר בבחור צעיר אשר על פי התסקיר המעדכן סובל במעצר מקשיי שינה ומבדידות, אך הגורמים בשב"ס מודעים לבעיותיו אלה ומטפלים בהן לרבות בדרך של טיפול תרופתי, וחזקה עליהם כי כך יקפידו לעשות גם בהמשך. לכל אלה יש להוסיף כי בינתיים הודה המשיב והורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירה של נהיגה בשכרות (המעשה קדם מבחינה כרונולוגית לאירוע נושא האישום בענייננו) ונגזרו עליו 14 ימי מאסר ועונשים נוספים.

9.

סיכומם של דברים – משלא חל כל שינוי ממשי בנתונים שעליהם התבססה החלטת המעצר ובעיקר בהתרשמות מן המשיב כמי שאינו ראוי לאמון הנדרש לצורך חלופת מעצר או למעצר באיזוק אלקטרוני, לא היה מקום להיעתר לבקשתו לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 1.8.2016 ומיום 4.8.2016 והמשיב ישאר במעצר בשלב זה. בשולי הדברים אציין כי מטיעוני הצדדים עולה שבמחצית השנייה של חודש זה (18.8.2016) צפויה להיות מוגשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996. ולמען הסר ספק אציין כי אין לראות בהחלטתי זו משום הבעת דעה כלשהי לצורך אותה בקשה.