בש"פ 6062-23 בש"פ 6062-23

1.לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1966. בבקשה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בפרק זמן של 90 ימים החל מיום 18.8.2023, או עד למתן פסק דין בת"פ 39869-11-22 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

2.בכתב האישום יוחסו למשיב עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק.

כתב האישום מתאר מסכת חמורה של דקירות של המשיב את המתלונן, שלאחריהן הוא נמלט מהמקום, כאשר הוא גרם למתלונן חבלות חמורות שחייבו את אשפוזו בבית החולים, ואף גרם לעובד פיצרייה שהיה במקום לפציעות שחייבו טיפול רפואי.

3.במסגרת הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו, וקבע גם כי לאור חומרת העבירות אין הכרח להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

בערר שהוגש על החלטה זאת לבית המשפט העליון, אישר בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף) את החלטתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי בהינתן המיוחס לעורר בכתב האישום; עברו הפלילי; וההתרשמות של בית המשפט מדברי העורר במהלך הדיון – מדובר באחד המקרים בהם לא נדרש, נכון לאותו שלב, תסקיר של שירות המבחן (ראו בש"פ 8745/22 שפדייב נ' מדינת ישראל (12.1.2023)).

4.מאז ההחלטה של בית המשפט העליון מיום 12.1.2023 חלף פרק זמן של כשבעה חודשים. אכן, לחלוף הזמן עשוי להיות משקל בשינוי נקודת האיזון, באופן שעשוי להצדיק הפניה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. אולם אני סבורה כי לאור חומרת העבירות שיוחסו למשיב, לא בשלה עדין העת לשינוי מההחלטות הקודמות, ולא ניתן עדיין לבחון את שחרורו של המשיב בדרך של הפנייתו לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

משכך, אני נעתרת לבקשה כמבוקש בה וכפי שמפורט ברישא להחלטה זו.