בש"פ 6075/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בפניי בקשת המדינה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

נגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס למשיב מס' 1 עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ולמשיב מס' 2 עבירה של סיוע לרצח לפי סעיף (א)(2) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין וכן גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.9.04 השתתפו המשיבים במסיבת חתונה שנערכה בכפר בענה. במהלך החתונה ניגשו המשיבים אל המנוח, עמו היה מסוכסך המשיב מס' 1. המשיב מס' 2 תפס את המנוח מאחור, כדי למנוע התנגדותו והמשיב מס' 1 שלף סכין ודקרו בליבו. בהמשך הדברים התקרב אחיו של מנוח לזירת האירוע ואז שלף המשיב מס' 2 סכין ודקר אותו בצווארו. המנוח מת מהדקירה זמן קצר אחרי שפונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) החליט, בהחלטה מיום 31.10.04, לעצור את המשיבים עד תום ההלכים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים ועילת מעצר של מסוכנות הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות ומעצם הצטיידותם של המשיבים בסכין ביום החתונה. החלטת בית המשפח המחוזי אושרה בערר שהוגש לבית משפט זה (כב' השופטת ד' בייניש) בהחלטה מיום 28.11.04.

4.ביום 8.11.04 התקיימה ישיבת הקראה בתיק, בה כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום. כן נקבעו מספר מועדים להוכחות. במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו שמונה ישיבות הוכחות והעידו שמונה עשר עדים. יצוין כי בכתב האישום נרשמו שלושים וחמישה עדי תביעה. מועדים נוספים לישיבות הוכחות נקבעו לחודש ספטמבר.

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 30.6.05 טען בא-כוח המדינה שיש להיעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. לדבריו, השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטות לעצור את המשיבים עד תום ההליכים – קיומן של ראיות לכאורה וחשש כבד למסוכנות הנלמדת מחומרת המעשים ונסיבותיהם – עומדים בעינם גם היום. כן טען כי, ההליך העיקרי מתקדם אמנם באופן יעיל, אך יש צורך בהארכה על מנת להשלימו.

בא-כוח המשיבים לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום ולא טען כי במהלך ישיבות ההוכחות שהתקיימו עד כה חל שינוי דרמטי בחומר הראיות. מכאן גם הסכים כי קיים חשש למסוכנות, אך לדעתו מסוכנותם של המשיבים אינה ברמה שכזו המצדיקה את המשך מעצרם מעבר לתשעה חודשים הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים.

לטענת בא-כוח המשיבים, מהעדויות שנשמעו עד כה עולה תמונה של קטטה ולא מעשה רצח מתוכנן מראש. כן מציין כי המשיב מס' 1 היה רק בן 16 במועד האירוע ונמוך באופן משמעותי מהמנוח. בקטטת אגרופים שפרצה בין השניים, לא היה למשיב מס' 1 כל סיכוי, לדבריו. בשלב מסוים בא אחיו, המשיב מס' 2, לא כדי לסייע ברציחת המנוח, אלא כדי להפריד בין המתקוטטים, כדברי בא-כוחו. משכך, יש, לטענתו, להעריך את מסוכנותם של מורשיו מחדש, בפרט על רקע חלוף הזמן הרב בו המשיבים נתונים במעצר. נקודת האיזון בין הזכות לחירות של מורשיו לבין הצורך להגן על הציבור, חייבת להיות שונה היום, לאחר תשעה חודשי מעצר, מזו שהיתה קיימת במועד ההחלטות לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. לטענתו, יש מקום בשלב זה לשקול חלופת מעצר. פרשת התביעה טרם הסתיימה ומספר עדים עוד אמורים להעיד. פרשת ההגנה צפויה אף היא להיות ארוכה.

סיכם בא-כוח המשיבים וביקש שיוכן תסקיר לבחינת חלופת המעצר המוצעת על-ידו – מעצר בית מלא בבית ההורים, אשר אינם מתגוררים בכפר בו מתגוררת משפחת המנוח. בהקשר זה הדגיש שהמשיב מס' 1 הינו קטין וכי מן הראוי להזמין תסקיר מעצר בעניינו. גם המשיב מס' 2 הינו צעיר, בן 22 בלבד וללא עבר פלילי.

6.לאחר עיון בבקשת המדינה ושמיעת באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהמשך מעצרם של המשיבים. אכן, חלוף התקופה של תשעה חודשים הקבועה בחוק הינו שיקול חשוב בהחלטה להארכת מעצר. ברם, שיקול זה, על אף חשיבותו, אין בו כדי להטות את הכף לטובת שחרורם של המשיבים בענייננו. רצח – והסיוע לרצח – הינן מהעבירות החמורות ביותר בחוק העונשין. מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מהמעשים המיוחסים להם. אכן, המעשה החמור של נטילת חיי אדם מזעזע עמוקות ומחייב המשך מעצרם של המשיבים על מנת להגן על הציבור. גם אם אניח – ואיני מביעה כמובן כל דעה – שהרצח אירע על רקע קטטה, מדובר במעשה חמור המעלה חשש כבד למסוכנות. במצב דברים זה, שרמת המסוכנות הנלמדת מחומרת המעשים ונסיבותיהם מחייבת את המשך המעצר, אין מקום להזמין תסקיר מעצר. אכן, המשיב מס' 1 הינו קטין. אך אין בכך כדי להפיג את מסוכנותו ואין מקום אפוא לשחררו. כן יש לציין כי המשפט מתקדם, נשמעו עדויותיהם של רוב עדי התביעה ונקבעו מועדים לישיבות הוכחות נוספות.

מהטעמים המפורטים אני מאריכה בזה את מעצרם של המשיבים לתקופה של תשעים ימים, החל מיום 1.7.05 או עד למתן פסק דין בת"פ 1096/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן).

בית המשפט הדן בתיק העיקרי מתבקש לקבוע ישיבות נוספות במועדים קרובים על מנת להבטיח את זכותם של המשיבים להליך מהיר, בפרט על רקע התמשכות ההליכים מעבר לתשעה חודשים.