בש"פ 6077/10 אלכסנדר טממיאן נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) מיום 12.8.10 לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, בסוף שנת 2003 קשרו העורר ואחרים קשר לביצוע שוד בדירת זוג קשישים (להלן: המתלוננים ) בחולון. ביום ביצוע השוד, 22.12.03, הגיע העורר למקום, יחד עם שלושה אחרים, כשבידם נייר דבק המיועד לכפיתתם של המתלוננים ולחסימת פיותיהם. האישה היחידה מבין המעורבים בפרשה (להלן: זינה ) צלצלה בפעמון הדירה, והמתלונן פתח לה את הדלת. אז פרץ לדירה מעורב אחר (להלן: דג'מיל ) תוך שהוא דוחף את המתלונן ומפיל אותו לרצפה. בשלב זה נכנס גם העורר לדירה, ואילו זינה ירדה במדרגות והצטרפה לנאשם אחר (להלן: אבא ), שהמתין לשניים מחוץ לדירה. העורר ודג'מיל הכו קשות את המתלוננים, כפתו את ידיהם ורגליהם בנייר דבק וחסמו את פיותיהם, עד כי שניהם איבדו את הכרתם ונגרמו להם חבלות חמורות, שטפי דם, נפיחות וכאבים עזים. העורר ודג'מיל נטלו מן הדירה תכשיטים בשווי של כ-7,150 דולר וכסף מזומן. הרכוש נמכר, והשלל חולק בין המעורבים.

המעורבים האחרים בפרשה הורשעו, ונגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים. העורר עזב את הארץ בסמוך לאחר הארוע, והניסיונות לאתרו עלו בתוהו. רק ביום 21.7.10, לאחר קרוב לשבע שנים, עם שובו ארצה, נעצר העורר.

3.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. היא טענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, הכוללות הודעות של המתלוננים, דו"חות פעולה של שוטרים שהגיעו לזירת השוד, והודעות ומספר אמירות של שניים משותפי העורר, שהורשעו בפרשה, המפלילות את העורר ומצביעות במישרין על חלקו בביצוע העבירות. כן נטען, כי מתקיימות בעניינו של העורר עילות מעצר, הן על רקע מסוכנותו, הנלמדת מחומרת המעשה, מחלקו הדומיננטי בביצועו, ומעברו הפלילי, והן על רקע החשש שיימלט לרוסיה מאימת הדין. כן נטען, כי לא נראה שישנה חלופת מעצר כלשהי העשויה להפחית ממסוכנותו. מנגד, טען העורר כי אין בחומר הראיות כדי לזהותו באופן וודאי כמי שהשתתף באירוע המיוחס לו.

4.

בהחלטה מיום 12.8.10 סקר בית המשפט המחוזי את עיקרי חומר הראיות, ומצא כי מתקיימת דרישת קיומן של ראיות לכאורה לאשמת העורר. נאמר, כי עדויות המעורבים האחרים בפרשה, הקושרים את העורר לקבוצת מבצעי השוד בדירה, משתלבות זו עם זו לכדי סיפור סדור אחד באשר לביצוע השוד ותכנונו . כן הוסבר, כי עדויות אלה מתיישבות גם עם הודעות המתלוננים. עוד צוין, כי הן דג'מיל, המכיר את העורר במשך שנים, והן מעורב אחר, הצביעו על תמונת העורר וזיהו אותו כמי שהיה מעורב בשוד. בית המשפט קמא דחה את טענת העורר לפיה גרסאותיהם של המעורבים האחרים נבדו מן הלב מתוך רצון להקל בעונשה של זינה, בציינו כי אין לטענה זו כל ביסוס בחומר הראיות. אשר לטענת העורר בדבר העדר נתוני תקשורת התומכים באישומים המיוחסים לו, נקבע כי אין בה כדי לסתור את המסקנה העולה מחומר הראיות. כן נדחתה טענת העורר בדבר סתירה לכאורה בין עדויות השכנים לבין גרסאות המעורבים האחרים בפרשה.

נקבע, כי טיב העבירות המיוחסות לעורר, וחלקו הדומיננטי של העורר בביצוען, מצביעים על עוצמת מסוכנות גבוהה. עוד נקבע, כי קיים חשש כי העורר ינסה להימלט מאימת הדין, לאור העובדה כי עזב את הארץ לתקופה ממושכת בסמוך לאחר האירוע, כי מרכז חייו אינו בישראל, ובשים לב לעונש המאסר הצפוי לו באם יורשע, לאור אופי מעשי העבירה ונוכח עונשי המאסר הממושכים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה. לעורר עבר פלילי, הכולל גם ריצוי עונש מאסר בן 18 חודשים. על יסוד האמור, נקבע כי קמה עילת מעצר, ולא נמצא לנכון להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לאור כל אלה, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

בערר שלפני פורש העורר את טענותיו לענין הראיות, וטוען כי אין חומר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לגישתו, עדויות המתלוננים מלמדות כי אלה שנכנסו לדירת המתלוננים, ותקפו ושדדו אותם, היו דג'מיל וזינה, ואין איזכור לעורר. נטען, כי יש לכך חיזוק גם בראיות נוספות, לרבות העדר נתוני תקשורת הקושרים את העורר למעורבים בפרשה, סתירות בעדויות המעורבים ועדויות השכנים, והעדר ממצאים פורנזיים או אחרים כנגד העורר בדירת המתלוננים. כן טוען העורר, כי לא בוצע מסדר תמונות כדין, וכי העובדה שלא נערך מסדר זיהוי לזינה מעוררת תמיהה. לטענתו, המעורבים האחרים בפרשה, שהינם בני משפחה אחת, החליטו להעליל עליו את דבר ביצוע המעשה, תוך טענה שזינה רק צלצלה בפעמון הדירה, וזאת על מנת להביא להקלה בעונשה ולהקלה בעונשו של בן משפחה נוסף. אשר לעזיבתו את הארץ, טוען העורר כי בתקופת ארועי העבירה מרכז חייו היה ברוסיה, והוא חזר לשם באופן טבעי; כרטיס הטיסה שלו הוזמן מראש, בטרם התרחשו ארועי העבירה.

מוסיף העורר, כי שאלת מסוכנותו לא נבחנה באופן מעמיק בידי בית משפט קמא. העורר מלין על כך שלא נשקלה חלופת מעצר עבורו ולא נערך תסקיר מעצר בענייננו, על אף שחלפו כ-7 שנים מאז ארועי העבירה. נטען, כי בשנים אלו חלו שינויים רבים בחיי העותר; הוא היום אב לשתי בנות, ומשמש כמפרנס יחיד של משפחתו.

הוא שב לישראל כדי להצטרף לאמו ולשני אחיו, המתגוררים כאן, ואף פתח בהליך קבלת מעמד בפני משרד הפנים, ואין לחשוש כי יימלט מאימת הדין. צוין, כי הרשעותיו בעבירות רכוש לפני כעשור שנים נבעו מקשיי התערות בחברה הישראלית. לבסוף מציע העורר, כחלופת מעצר, כי בני משפחתו יפקחו עליו 24 שעות ביממה, וטוען כי בכך יאויינו מסוכנותו והחשש מפני הימלטותו לחו"ל.

לאור כל האמור, מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו ממעצר, ולחלופין, יורה על עריכת תסקיר מבחן ויבחן אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

6.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר מן המעצר. לטענתה, במישור הראייתי, שני מעורבים שותפים מפלילים אותו במישרין. כן ישנה הפללה של העורר בהאזנת סתר ובמזכרים שונים, וכן בעדויות המעורבים במשפט. בהודעות המתלוננים אין אמנם התייחסות ישירה לעורר, אך יש להבין זאת על רקע גילם המבוגר של המתלוננים, והקושי שעמד בפניהם למסור גרסה קוהרנטית. כמו כן, מיד לאחר שזינה צלצלה בדלת, פרץ פנימה דג'מיל והיכה את המתלונן והוא איבד את הכרתו. אחד מהבחורים המעורבים טיפל במתלונן, והשני במתלוננת, ובאופן זה כל אחד מהמתלוננים לא הבחין שבמקום נמצאים שני בחורים ולא בחור אחד בלבד. אשר להעדר איכונים, ההסבר לכך טמון בעובדה כי לא היה לעורר טלפון נייד.

אשר לעילת מעצר, טוען ב"כ המדינה כי מ דובר

באדם בעל עבירות רכוש רבות, הידועות מתקופת שהותו בארץ, ומסוכנותו והחשש מהימלטותו אינם מאפשרים את שחרורו לחלופה.

7.

דין הערר להידחות.

אשר לראיות לכאורה, דרישה זו באה על סיפוקה ממכלול הראיות המצויות בתיק. הודעותיו של אבא אליעזרוב מערבות את העורר הן בשמו האמיתי והן בכינויו "לימון". דג'מיל מסר בהודעתו כי נכנס לדירה ביחד עם העורר ותאר בפירוט רב את הרקע למעשה ואת ההתרחשות בדירה. גם מעדותה של זינה עולה כי עלתה לדירה עם שני בחורים שנכנסו פנימה, והיא עצמה ירדה למטה והצטרפה לאבא. בדו"ח האזנת סתר מיום 12.2.04, בין אבא לדג'מיל, נזכר בבירור שמו של העורר כמעורב עיקרי. אבא ודג'מיל זיהו את העורר כ"לימון", ואישרו כי הוא אלכסנדר, דהיינו – העורר.

מעדויות המתלונן עולה כי נכנסו בחורה ובחור לדירה וכי הבחור חסם את פיו, ואילו מהודעת המתלוננת עולה כי היו שני גברים בדירה, ואחד היכה אותה עד שהתעלפה. בהודעה שניה ציינה כי אינה יודעת כמה אנשים היו בדירה.

מכלול הראיות בתיק מערב את העורר באישומים המיוחסים לו באופן המספק את דרישת הראיות לכאורה נכון לשלב זה. הודעותיהם של מספר מעורבים, המחזקות זו את זו, ודו"ח האזנת הסתר, שיש לו מימד אובייקטיבי, תומכים בכך באופן ברור. גם עובדת עזיבתו של העורר את הארץ מספר ימים לאחר הארועים מחזקת את מעורבותו בעבירות, וכך גם שהייתו במשך שנים רבות בחו"ל בלא שניתן היה לאתרו.

הודעות המתלוננים אינן עומדות בסתירה אמיתית לשלל הראיות האחרות בתיק. שני המתלוננים, איש ואשה ילידי 1924 ו-1921, הוכו קשות, נפצעו ואיבדו את הכרתם כתוצאה ממעשי המעורבים בשוד בסמוך לאחר התפרצותם לדירה. על רקע זה ניתן להבין את הקושי של המתלונן להבחין אם היו במקום שני גברים או אחד; המתלוננת מדברת בשני גברים, ולאחר מכן אומרת כי אינה יודעת כמה אנשים היו בדירה. בגרסאות אלה, המתאפיינות בכנותן, אין כדי לסתור את יתר חומר הראיות, המערב במישרין את העורר בשרשרת הארועים.

יש, אפוא, חומר ראיות לכאורה המספק את הדרישה הראייתית נכון לשלב זה.

8.

אשר לעילות מעצר, מתקיימות במקרה זה מספר עילות, בראשן – מסוכנות ברמה גבוהה וחשש להימלטות. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר ומצביעות על מסוכנותו הרבה. בנוסף למימד עבירות הרכוש, יש במעורבותו הפלילית מיסוד האלימות הקשה כלפי אנשים קשישים, המציבה את מסוכנותו ברף גבוה ביותר. לכך מצטרפות הרשעותיו הקודמות של העורר, הכוללות עבירות רכוש רבות ועבירות סמים, וזאת ככל הידוע מתקופת שהותו של העורר בישראל, כאשר חלק גדול מהזמן שהה ברוסיה, ואין מידע לגבי דרך התנהלותו שם. החשש להימלטותו מעצים על רקע עזיבתו את הארץ ושהותו מחוצה לה מספר רב של שנים, המקרינה, כמובן, על האפשרות כי שחרורו יוביל להימלטות נוספת. לא אוציא מכלל אפשרות כי שחרור העורר עשוי להקל אף על מאמצי שיבוש הליכי משפט מצד העורר כלפי המעורבים האחרים שדינם בינתיים נגזר.

בנסיבות הענין, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הניח כי תסקיר מעצר בעניינו של העורר לא יהא לתועלת במקרה זה.

על יסוד הדברים האמורים, דין הערר להידחות.