בש"פ 608/97 קליין יורם נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה להיתר יציאה מהארץ המוגשת על ידי המבקש שהורשע בבית משפט השלום, בעבירות על פקודת מס הכנסה ונידון ל8- חודשי מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 12.1.97) וכך גם בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שנדחתה ביום 22.6.98.

2.בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד לתאריך 23.8.98. כן הורה, כי עד למועד האמור, יהיה המבקש משוחרר בערובה בתנאים בהם היה משוחרר קודם לכן. בין יתר התנאים, עוכב המבקש מלצאת את הארץ (החלטות בית משפט השלום מיום 22.7.96 ובית המשפט המחוזי מיום 12.1.97).

3.לטענת המבקש עליו לצאת את הארץ "מטעמים אישיים ועסקיים". טעמים אלה אינם מצדיקים שינוי ההחלטה המתנה את דחיית ריצוי המאסר בעיכוב יציאה מן הארץ ואין בהם כדי להצביע על נסיבות חריגות המצדיקות להתיר יציאתו מן הארץ (ראו ב"ש 871/86 מדינת ישראל נ' בר-אילן , תק-על כרך 86(3) 197, בו אמר בית משפט זה את הדברים הבאים:

"...להשקפתי מתן היתר לאדם שנידון למאסר לצאת את הארץ... יש בו כדי לפגוע במעמדם ותוקפם של פסקי הדין של בתי המשפט. הייתי אומר שהיתר כזה צריך להנתן רק במקרים חריגים ונדירים..."

דברים אלה יפים לענייננו.

4. הבקשה נדחית.