פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6081/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
גד אסרף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.7.07 בב"ש 21282/07
שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' מרוז
בשם העורר:
עו"ד דמיטרי ורניצקי
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
החלטה
כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע (ת.פ 2189/07) המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ארבע עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; וכן שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) לחוק. כתב האישום מתאר מספר מקרים שאירעו בחודשים אפריל ומאי 2007 בהם תקף העורר את אשתו (להלן: המתלוננת) ואיים שיפגע בה ובילדם. אחד המקרים המתוארים בכתב האישום התרחש ביום 17.5.07 כאשר העורר הכה את המתלוננת בפניה לאחר שהעירה אותו מוקדם כדי שיעזור לה להכין אוכל לבנה התינוק.
במקרה אחר איים העורר על המתלוננת בכך שהוציא בלון גז לסלון ואמר לה שישרוף אותה ואת התינוק.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 7.6.07 בחן בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' שפסר) את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בפיקוחה של אחותה והורה על עריכת תסקיר מבחן אשר יבחן האם יש בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של העורר. הראשון, מיום 11.6.07 שבו צוין כי מסוכנותו של העורר דורשת חלופה משמעותית ומרוחקת. בתסקיר השני, מיום 21.6.07,
המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בביתו של אחותו בחיפה, בתוספת פיקוח אלקטרוני.
ביום 24.6.07 קיבל בית משפט השלום (כבוד השופט א' באומגרט) את הבקשה. לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וכן קיימת בענייננו של העורר עילת מעצר סטטוטורית, בחן בית המשפט את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לאור עברו הפלילי הכבד של העורר וחומרת המעשים המיוחסים לו, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות החלופה שהוצעה על-ידי שירות המבחן.
על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז) דחה את הערר. בהחלטתו, התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתה של אחותו בחיפה, אך קבע כי מעשי האלימות הקשים המיוחסים לעורר אינם מאפשרים את שחרורו לחלופת מעצר וכי אין בחלופה זו בכדי להבטיח את שלומה ובטחונה של המתלוננת.
מכאן הערר שבפניי. העורר טוען ששגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אימץ את החלופה שהוצעה, עליה המליץ גם שירות המבחן, וכי מדובר בחלופה ראויה אשר תאיין את מסוכנותו. עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי הכיר בכך שעבירות האלימות בגינן הורשע העורר בעבר התיישנו ולכן לא ניתן להתחשב בהן כסיבה לדחיית האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.
מנגד, טוענת המשיבה כי מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען וזאת אף מבלי להתחשב בעברו הפלילי, אינה מאפשרת לשחררו לחלופת המעצר המוצעת.
לאחר שעיינתי בערר ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות.
העורר לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישור, אשר הינם מעשים חמורים ושיטתיים שאין לראות בהם כמעידה חד פעמית. בנוסף, אין מחלוקת בנוגע לקיומה של עילת מעצר ולמסוכנותו של העורר. בית משפט השלום בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה שאין בה בכדי להפיג את מסוכנותו, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). על בית המשפט לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, ובמקרה זה אף את הצורך להבטיח את שלומה ובטחונה של המתלוננת, בבואו להחליט האם לשחרר נאשם שאין חולק על מסוכנותו לחלופת מעצר. בנסיבות המקרה שבפניי, לא סברתי כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.
אשר על כן, דין הערר להדחות.
ניתנה היום, ב' באב תשס"ז (17.7.07).
ש ו פ ט