בש"פ 6084/01 חוסני אלהוזייל נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על מעצרו של העורר חוסני בן עומר אלהוזייל עד תום ההליכים.

2.העורר, האני קמאלאת, ונביל קמאלאת הינם כולם תושבי הישוב רהט. האני התגורר בדירה שכורה בתל-אביב. האני ונביל הינם אחים.

3.ב26.5.2001-, בשכונת שפירא ביפו, פרצה מריבה בין האני לבין אחמד מוסטפא (להלן - המנוח). האני התקשר לאחיו נביל ברהט וסיפר לו על הסכסוך. הוא סיפר לו על קבוצת אנשים - ידידיו של המנוח - שהתאנו לו, ודרשו ממנו לעזוב את הדירה השכורה שבה התגורר ולשוב לרהט.

4.נביל נכנס מיד לפעולה. אין מחלוקת על כך שנביל התקשר לעורר ושהעורר מצידו התקשר לאחד בשם עאדל. השלושה הנזכרים, ועימם אדם נוסף בשם מהדי יצאו עוד באותו לילה ברכב סובארו השייך לעאדל לתל-אביב. בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב פגשו בעוד שתי מכוניות - רכב הונדה ורכב BMW . העורר הוא שגייס אחד מיושבי הרכב האחרים, אורחאן שמו. סך הכל - ואין צורך לפרט - נאספו במכוניות 11 איש. שלושת כלי-הרכב נסעו לשכונת שפירא ביפו. בשכונה זו התגורר המנוח יחד עם חברתו לחיים, מירי שמה, שהיתה בסוף הריונה. בשכונה מתגורר גם אדם בשם ג'ומעה, שהיה מעורב (מצד המנוח) בסכסוך עם האני.

5.באותה עת, למרבה הצער, יצאו המנוח ובת-זוגו מירי לשאוף אוויר בשעת לילה מאוחרת. השעה היתה כבר קרוב ל3:00-. שלושת המכוניות הנזכרות הגיעו לצומת הרחובות שד' הר ציון ודרך שלמה. לפתע נעצרו המכוניות: ההונדה וה- BMW נעצרו במקביל זו לזו סמוך מאוד למנוח; הסובארו פנתה ימינה בצומת ונעצרה ליד מועדון בו בילו באותה עת צעירים. המרחק בין הסובארו לשתי המכוניות האחרות שנעצרו הוא קצר, כפי שניתן לראות בתמונות שהוצגו בפני. אנשים רבים יצאו מהמכוניות ותקפו את המנוח. מירי זעקה לעזרה ונהדפה על-ידי אחד התוקפים. המנוח התמוטט, הכרתו לא שבה אליו עוד. יושבי המכוניות חזרו במרוצה למכוניותיהם. המכוניות ברחו מיד מהזירה. יושבי הסובארו נעצרו זמן קצר אחר כך ביפו. המנוח הובהל לבית החולים ולמחרת נפטר.

6.אין מחלוקת על-כך שהעורר היה אחד מיושבי הסובארו שנעצרה בסמוך למקום בו הוכה המנוח. לעורר (ולאחרים) מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (חבלה בכוונה מחמירה) ועבירת הריגה.

7.העדים המרכזיים בתיק החקירה מחולקים כעקרון לשלוש קבוצות: מירי (חברתו לחיים של המנוח), עדים מעורבים (דהיינו, יושבי שלוש המכוניות) וקבוצה של נערים. הנערים הם עדי-ראיה אובייקטיביים. הם נקלעו במקרה לענין בצאתם מהמועדון.

8.יושבי המכוניות מסרו שלל גרסאות פתלתלות, שאין צורך לעמוד על כל פרטיהן. אציין רק שמסרו אליבי כוזב. מירי הבחינה רק בשתי מכוניות שעצרו לידה וליד המנוח: ההונדה וה- BMW . מירי סיפרה על קבוצה גדולה של אנשים שתקפה את המנוח. אין מחלוקת על כך שהיא לא מסרה תיאור התואם את העורר כאחד התוקפים; ואולם, מכך אין להסיק מסקנות. היא לא זיהתה גם מעורבים שעל-פי עדויות אחרות נטלו חלק במכות. קשה לצפות ממנה לזהות את התוקפים.

9.אקדים ואומר לפני שאפנה לפרטים: תהא אשר תהא כוונתם המקורית של יושבי שלוש המכוניות, ניתן לכאורה להסיק, בהעדר הסבר אחר, שלפחות

כל יושבי המכוניות שיצאו מכלי-הרכב כשהבחינו במנוח הינם שותפים לעבירה, בין כמבצעים עיקריים ובין כמסייעים. לכאורה, ובהעדר הסבר אחר, מי שלא נטל חלק פיזי בתקיפה הוא לפחות מסייע בעצם נוכחותו. העורר שהכחיש תחילה שהיה בזירת העבירה, מסר בסופו של דבר גרסה לפיה אכן היה ברכב הסובארו, אך נשאר לשבת ברכב. גירסה זו אינה עולה בקנה אחד, לא עם עדויות קבוצת הנערים ולא עם העדויות של חלק מיושבי המכוניות. כזכור, אחד מיושבי הסובארו הוא מהדי. מהדי אמר, תחילה, שעאדל (נהג הסובארו), חוסני (העורר) והוא עצמו "לא הספיקו" לרדת מהסובארו. כך אמר - למרות שנביל, שהיה עימם ברכב, ואחרים מכלי-הרכב האחרים "הספיקו" לרדת, ונביל היה בין התוקפים. בהמשך גרסאותיו אמר מהדי כי הוא, העורר ועאדל עמדו קצת יותר רחוק מהאירוע, ליד מכונית לגאסי. לאחר מכן, שוב חזר לגרסה שהשלושה "רצו" לרדת מהסובארו ולא הספיקו. בין שתי הגרסאות הללו התנדנד מהדי בעדותו ובהקלטה שנעשתה עמו.

11.מעדויות הנערים, שהם עדים נטרליים, ניתן ללמוד בצורה ברורה ביותר שהעורר ואחרים (אותם כינו הנערים "הכושים") נראו רצים

אל הסובארו שנמלטה מהמקום. לעורר לבוש ייחודי - חולצה לבנה עם שרוולים אדומים - ויש לו גם זיפי זקן, כך שאין סיבה, לכאורה, לפקפק במה שתיארו לגביו הנערים. יש איפוא תשתית ראייתית לכאורה מספקת כדי לקבוע, ראשית, שהעורר היה מחוץ לרכב הסובארו. שנית, שהוא נראה רץ חזרה לסובארו יחד עם אחרים, לפני שהסובארו נמלטה. ומה טוען העורר נגד כל אלה? הוא טוען בפשטות שהוא נשאר ברכב. זו לא היתה, כאמור, גרסתו הראשונה. בגרסתו הראשונה הרחיק עצמו כליל מהזירה. אין העורר נותן, איפוא, לנוכחותו מחוץ לרכב הסבר תמים. אין בפיו גרסה לפיה נקלע במקרה לאירוע. מאידך, אין גם ראיה פוזיטיבית לפיה נראה העורר על-ידי מאן-דהוא כשהוא מכה במו ידיו . לכך הסכים בא-כוח המאשימה בדיון. העובדה שבני החבורה, או מי מהם, הבחינו במנוח (אליו כיוונו פעמיהם מלכתחילה), עצרו מיד, וניגשו אל המנוח כשחלקם מכים אותו למוות, מצביעה כאמור, לכאורה, למצער, על שותפות לעבירת הריגה.

12.כזכור, הואשמו העורר ואחרים גם בעבירת קשר לביצוע פשע של חבלה בכוונה מחמירה. הערכאה הראשונה סברה שהראיות הלכאוריות לביצוע עבירת קשר לחבול במנוח חבלות חמורות אינן מוצקות דיין. חולשתן, לדבריה, בכך שהן מיוסדות בעיקר על ניתוח שבדיעבד. אין אני שותפה למסקנה זו, ככל שהדברים נוגעים לעורר. הסניגור טוען כי אין ראיה לכך שמלכתחילה התכוונו בני החבורה לפגוע במנוח. לטענתו, רק כשנתקלה החבורה במנוח במקרה ברחוב פעלו חלק מאנשי החבורה (ולא העורר) בדרך אלימה. התביעה טוענת שמלכתחילה היתה כוונה לנקוט באלימות. על-פי הראיות לכאורה, ובהן שיחות טלפוניות שלא אעמוד על פרטיהן, היה לעורר יד בגיוס חלק מהאנשים שהגיעו לתחנה המרכזית בתל-אביב ומשם המשיכו ליפו בשלוש מכוניות. לכאורה, הנסיעה המשותפת של קבוצה כה גדולה כדי ליישב את הסכסוך "בדרכי שלום" כטענת העורר - רחוקה מלהתקבל על הדעת. מהדי (שהוא, כזכור, אחד מיושבי הסובארו), מספר בעדותו כי נביל התכוון לתפוש את המציקים לאחיו האני, ולתת להם מכות. עוד מספר הוא שהעורר אמר בטלפון לאורחאן (אחד מיושבי המכוניות האחרות) לבוא לתחנה המרכזית הישנה, כיוון ש"יש בעיה עם החבר שלי". באחד מקטעי ההקלטה שנעשתה עם מהדי, אמר מהדי שהעורר אמר לאורחאן כשהזעיק אותו לבוא לתחנה המרכזית הישנה - "יש מכות". ניכר בקטע זה של הדברים (ע' 22 להקלטה עם מהדי מיום 29.5.2001) שמהדי מנסה להתחמק ממתן תשובה לשאלה מה נאמר בשיחה בין העורר ואורחאן. במכלול הנסיבות האלו - הן עצם התקבצותה של קבוצה כה גדולה של אנשים באישון לילה והן דברי מהדי בענין מה שאמר העורר - ניתן להסיק לכאורה, ולא רק בדיעבד, שאכן היה קשר להכות את המנוח. מה שקרה בדיעבד, כשנתקלו בני החבורה במנוח, יש בו כדי לאצול באופן נסיבתי על הכוונה המקורית של בני החבורה. על כן, אינני תמימת דעים, כאמור, עם מסקנת הערכאה הראשונה בענין עבירת הקשר המיוחסת לעורר.

13.טענה נוספת בפי העורר היא שהוא הופלה לרעה לגבי מעורב אחר, עאדל, נהג מכונית הסובארו. בהחלטה נשוא הערר נקבע כי יש ראיות לכאורה במידה הנדרשת לכך שהעורר וחמישה אחרים היו מעורבים בתקיפה, בעוד עאדל נשאר במכונית הסובארו. עאדל שוחרר מהמעצר. אכן, יש בחומר הראיות ראיות שעאדל נשאר בסובארו. בצידן יש ראיות לפיהן גם הוא יצא מהסובארו (למשל עדותו של האני, המספר שארבעת יושבי הסובארו - נביל, מהדי, העורר ועאדל ירדו מהסובארו). עניינו של עאדל אינו בפני ולא שמעתי את טענותיו שלו. בלי שהדבר מחייב את עאדל אומר שיתכן ונפלה שגגה בכך שעאדל שוחרר. ואולם, אינני סבורה שבשל כך עלי לשחרר את העורר (דבר שיגרור גם שחרורם של האחרים). מדובר בחבורה שבחרה, כשנקלע המנוח בדרכה, ליישב סכסוכים באלימות שסופה הריגתו של המנוח. גם אם נפלה שגגה לזכותו של אחד המעורבים, אין להוסיף שגגה על שגגה על-ידי שחרורם של אחרים.

14.בשולי הדברים: בצדק קובל בא-כוח העורר על כך שהערכאה הראשונה לא ראתה לנכון לפרט את הראיות הקיימות נגד העורר (ונגד אחרים) ופטרה עצמה באמירה:

"אינני רואה מקום לפרט ולצטט מתיק החקירה. לאחר שעברתי עליו בקפידה, הגעתי לכלל מסקנה שלגבי האני, פואד, אורחאן, אוסמן חרוב, נביל, חוסני ומהדי יש ראיות לכאורה כנדרש, בשלב זה, לתקיפתו של המנוח".

בהמשך הדברים נאמר כי כל האחרים (פרט לעאדל) מעורבים לכאורה באופן אקטיבי בתקיפתו של המנוח. אם כוונת הדברים "באופן אקטיבי" היא שהעורר היכה במו ידיו במנוח - לכך אין ראיה, כפי שהסכים בדיון בא-כוח המאשימה. רק פירוט (ולו מינימלי) של הראיות לגבי כל נאשם בנפרד יכול להבהיר את חלקו על-פי הראיות לכאורה. אין מנוס בכגון דא מלעסוק לפחות במידת פירוט מינימלית בכל נאשם בנפרד.

15.אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר. מעורבותו במעשה כמו זה שעומד ביסוד האישום, ולו בדרך של שותפות לעבירה, מצביעה על מסוכנות רבה. אופי העבירה והנסיבות מחייבים שלא לאפשר חלופת מעצר.

16.על-יסוד כל האמור, אני דוחה את הערר.