בש"פ 6091/08 נאיף אבו עאמר נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב) מיום 17.6.08, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה להאריך את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.

העורר 2 (להלן - עומר) הינו דודו של העורר 1 (להלן - נאיף). ביום 13.3.08 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום נגד העוררים ונגד אדם נוסף, הוא אחד מאחיו של עומר (להלן - ודיע), המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירת רצח (סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)) ושל עבירת חטיפה לשם רצח (סעיף 372 לחוק העונשין). על פי הנטען רצחו השלושה את נאדיה, היא אחותם של נאיף ושל ודיע. יצוין, כי נגד אח נוסף (להלן - עבוד) הוגש כתב אישום נפרד המייחס לו עבירות דומות. בהתאם להשתלשלות האירועים המתוארת בכתב האישום נשוא דיוננו, עזבה נאדיה בשנת 2005 את בית המשפחה על רקע איומים מצד בני משפחתה לשים קץ לחייה. זאת, בשל סירובה לדרישת אביה להתחתן עם גבר מסוים. בחודש אוקטובר 2007 יצר ודיע קשר טלפוני עם נאדיה, תוך שהוא מאמץ זהות בדויה ומנסה לפתח עימה קשר רומנטי כוזב. בהמשך, קבע ודיע עם נאדיה להיפגש עימה בחיפה ביום 3.11.07. על פי הנטען, ביום 3.11.07 נסעו ודיע ועבוד ברכב מסוג ברלינגו לתחנה המרכזית החדשה בחיפה. משהגיעו למקום, פגש ודיע את נאדיה והכניסה לרכב. ודיע ועבוד הסיעו את נאדיה לסביבות מושב מצליח, שם המתינו להם העוררים. או אז גרמו הארבעה למותה של נאדיה בדרך שאינה ידועה למשיבה. עוד נטען, כי עומר שרף את חפציה האישיים של נאדיה. יצוין, כי גופתה של נאדיה לא נמצאה.

3.

משהוגשו כתבי האישום, עתרה המשיבה למעצרם של ארבעת הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. באי כוחם של עבוד (נגדו הוגש כאמור כתב אישום נפרד) ושל ודיע הביעו הסכמתם למעצר, וביום 10.6.08 נעתר בית משפט קמא לבקשה ביחס אליהם. ביום 17.6.08 קיבלה הערכאה הדיונית את הבקשה למעצר עד תום ההליכים אף ביחס לעוררים. נפסק, כי אף אם הראיות הקיימות נגד העוררים הינן נסיבתיות בעיקרן, הרי שממלאות הן את הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. זאת, שכן המסקנה ההגיונית הנובעת מהן הינה מעורבותם של העוררים ברצח. מכאן הערר שלפנינו. בגדר הערר, תוקפים העוררים את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. בהקשר זה נטען, כי אין בראיות הלכאוריות המצויות בידי התביעה כדי להוביל למסקנה בלבדית בדבר אשמתם של העוררים.

4.

הראיות הקיימות נגד העוררים הן נסיבתיות באופיין. הכלל בהקשר זה הוא, כי אין מניעה לבסס הרשעה על ראיות נסיבתיות ובלבד שראיות אלו מובילות, בדרך האלימינציה, למסקנה האחת של אשמת הנאשם (למשל, ע"א 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו(5) 221, 229-228 (2002)). ממילא אף ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו על סמך ראיות נסיבתיות הממלאות את התנאי הנזכר (בש"פ 5046/05 קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.05)). משבחנתי את חומר הראיות הגולמי נגד כל אחד מהעוררים ועיינתי בטענותיהם של העוררים בגדר הערר שלפניי, הגעתי לכלל דעה כי בשלב זה יש לקבוע שהראיות הקיימות אכן מובילות לכאורה למסקנה בדבר אשמתם של העוררים, למצער בעבירה של סיוע לרצח. אפרט את טעמיי למסקנה זו.

5.

הראיות הגולמיות העיקריות נגד כל אחד מן העוררים הינן הודעותיו של עבוד. בהודעות אלו מפרט עבוד את השתלשלות האירועים ביום 3.11.07, הוא היום בו נרצחה נאדיה על פי האמור בכתב האישום. הודעותיו של עבוד כוללות מספר גרסאות עובדתיות, אשר ביניהן קיים שוני בעניינים מסוימים. ברי, כי בשלב זה אין עסקינן בסוגית מהימנות הדברים וממילא אין אנו נדרשים לשאלה באיזו מבין הגרסאות, אם בכלל, תבחר הערכאה הדיונית ליתן אמון. ענייננו עתה הוא בפוטנציאל של גרסאות אלו להביא לקביעת ממצאים מרשיעים נגד כל אחד מן העוררים. תחילה נתייחס לפוטנציאל ההוכחתי של הודעות עבוד ושל יתר הראיות ביחס לעורר 2, ולאחר מכן נעבור לבחון את הסוגיה האמורה ביחס לעורר 1.

6.

על פי כל אחת מן הגרסאות, בשעות הערב של יום 3.11.07 אספו עבוד וודיע את נאדיה מחיפה ברכב מסוג ברלינגו, והסיעו אותה לסביבות מושב מצליח. באזור זה הועסק עומר בשמירה על ציוד מסוים. על פי כל הגרסאות ירד עבוד מרכב הברלינגו בעמדת השמירה הראשונה של דודו עומר, ובד בבד עזב עומר את עמדת השמירה ונסע מהמקום ברכב מסוג מיצובישי טנדר אשר ברשותו. בגרסה אחת ציין עבוד כי רכב הברלינגו, בו היו ודיע ונאדיה, נסע מאחורי הטנדר בו נהג עומר. בגרסאות אחרות לא צוין כי הרכבים נסעו אחד אחרי השני. בהקשר זה אף יש לזכור, כי עומר נהג לשהות בעמדת השמירה האמורה מתוקף עבודתו, ועל כן עצם הימצאותו באזור האירוע אינה יכולה, כשלעצמה, לקשור אותו למעשה הרצח. עם זאת, מכל הגרסאות עולה כי עומר עזב את עמדת השמירה הראשונה ברכבו בד בבד עם הגעת רכב הברלינגו אשר בו הייתה מצויה נאדיה. לכך יש להוסיף, כי לאחר השעה שבה על פי הנטען נאספה נאדיה על ידי ודיע ועבוד, קיים עומר קשר טלפוני עם ודיע ועם נאיף. זאת ועוד, בהתאם לשתיים מן הגרסאות ראה עבוד את עומר בשנית מאוחר יותר והלה נסע לזמן מסוים, יחד עם נאיף, מעמדת השמירה השנייה. אכן, על פי אחת הגרסאות של עבוד לא ראה הוא את עומר בשנית. עם זאת, גרסה זו אינה מתיישבת עם דבריו של עבוד לפיהם ראה את עומר שורף את חפציה של נאדיה. יצוין, כי במקום השריפה הנטען אכן נמצא שעון אשר זוהה כשייך לנאדיה. יוצא אם כן, כי בדבריו של עבוד יש, לכאורה, כדי לקשור את עומר לאירוע בשתי נקודות זמן שונות, אשר אחת מהן הינה עובר לביצוע הרצח והשנייה ככל הנראה לאחר ביצועו. מדבריו של עבוד אף עולה כי עומר נטל חלק פעיל בהעלמת ראיות לביצוע הרצח, וזאת על ידי שריפת חפציה של נאדיה. לנתון זה מצטרפות שיחותיו הטלפוניות של עומר עם ודיע ועם נאיף בסמוך לפני ביצוע הרצח, וכן תשובותיו של עומר בחקירותיו במשטרה הכוללות, לכאורה, שקרים שונים. על רקע כלל האמור יש לקבוע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של עומר לא רק בעבירה של סיוע לאחר מעשה אלא בעבירה של סיוע לרצח.

7.

על פי אחת מהודעותיו של עבוד, היה נאיף יחד עם עומר ברכב המיצובישי אשר נסע לפני רכב הברלינגו בו שהתה נאדיה. על פי גרסה אחרת, ראה עבוד את נאיף לראשונה כאשר הלה בא לאסוף אותו מעמדת השמירה הראשונה ברכב הברלינגו בו הוסעה נאדיה זמן לא רב קודם לכן. בהודעה נוספת ציין עבוד, כי ראה את נאיף לראשונה בעמדת השמירה השנייה אליה הוסע על ידי עומר, וכי רכב הברלינגו היה אף הוא באותו מקום. זאת ועוד, על פי שתיים מן הגרסאות עזבו נאיף ועומר את עמדת השמירה השנייה ונסעו יחדיו לזמן מסוים. כמו כן, על פי כל אחת מן הגרסאות נסע נאיף עם עבוד ברכב הברלינגו מאזור האירוע לצומת ביל"ו על מנת לרכוש בגדים. כך או כך, כל הגרסאות ממקמות את נאיף בסביבה בה בוצע הרצח וקושרות אותו, לכאורה, באופן כזה או אחר לאירוע. בהקשר זה יש לזכור כי בשונה מעומר, נאיף לא הועסק בעבודה אשר חייבה את הימצאותו באזור האירוע דרך קבע. מבחינה זו, עצם הימצאותו באזור האירוע בערב ביצוע הרצח עשויה לקשור אותו למעשה העבירה (ראו והשוו, ע"פ 318/99 אלמליח נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(1) 693, 698 (1989)). לכך יש להוסיף, כי בין נאיף לבין ודיע ועומר התקיים קשר טלפוני אינטנסיבי לאחר השעה שבה, על פי הנטען, נאספה נאדיה על ידי ודיע ועבוד. כמו כן, בחקירותיו במשטרה נמנע נאיף מלהשיב לשאלות החוקרים או שהשיב עליהן תשובות לקוניות ומתחמקות. סבורני, כי בהצטרפם יחד מובילים הנתונים הנזכרים למסקנה לפיה קיימות ראיות לכאורה אף להוכחת אשמתו של נאיף, למצער בעבירה של סיוע לרצח.

8.

ארבע הערות לסיום: ראשית, קביעתנו לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים בעבירה של סיוע לרצח, מתייחסת אך לסוגית מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. אין בה כדי להשליך על ההליך העיקרי או להביע כל עמדה באשר לאפשרות שהערכאה הדיונית תגיע לכלל מסקנה כי קיימות ראיות ברמה מספקת להוכחת אשמתם של העוררים בעבירה של רצח, או לחלופין כי הראיות נגד העוררים אינן מספיקות להרשעה אף בעבירה של סיוע לרצח. שנית, אף אם מדובר בראיות לכאורה לגבי סיוע לרצח, קיימת הצדקה למעצר עד תום ההליכים. שלישית, מוכן אני להניח, מבלי להכריע בדבר, שהתנהלותם של העוררים בחקירותיהם במשטרה נובעת מרצון להימנע מהפללתם של בני משפחה אחרים. אף אם כך הוא, הרי שאין בנתון זה, כשלעצמו, כדי לשנות ממסקנתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד השניים. רביעית, אכן גופתה של נאדיה לא נמצאה עד היום. עם זאת, חומר הראיות די בו כדי לבסס ממצא לכאורי כי נאדיה נרצחה באתר במושב מצליח. לעניין זה ניתן לציין את אלה: הרקע לעזיבתה של נאדיה את בית המשפחה, הנסיעה עם שני אחיה למושב מצליח, מציאת השעון של נאדיה במקום בו נשרפו פריטים שונים, היעדר כל סימן חיים מנאדיה מאז אותו יום ונסיבות נוספות שאין צורך להזכירן.

9.

התוצאה היא כי הערר נדחה.