בש"פ 6092/09 האני ג'אבר נ. מדינת ישראל

1.

ע רר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ל' ברודי), להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 28.6.09 הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון נגד העורר ונגד שלושה נאשמים נוספים כתב אישום האוחז עשרה אישומים. על-פי הנטען בכתב האישום, מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש יוני 2009 עמד הנאשם 1 בראש כנופיה המהווה התארגנות עבריינית של גנבי רכב, בה היה חבר העורר. לפי הנטען, מטרתה של ההתארגנות הייתה לפרוץ לכלי רכב בישראל, לגונבם ולהעבירם לאזור יהודה ושומרון. נגד העורר מופנים שלושה אישומים, המייחסים לו עבירות של גניבת רכב והפרת הוראה חוקית. על-פי האישום הראשון, ביום 24.8.08 גנבו העורר והנאשם 1 רכב מסוג סקודה באור יהודה. באותה עת, היה העורר משוחרר תחת תנאים מגבילים שונים, לפי החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 31.7.08 (ב"ש 5966/08) (להלן - ההוראה החוקית ). על-פי האישום השישי, ביום 26.4.09 גנבו העורר והנאשם 1 רכב מסוג טויוטה ממשמר השרון, תוך שהעורר מפר את ההוראה החוקית. על-פי האישום השביעי, ביום 30.5.09 בשעה 11:45 נמצאו העורר והנאשם 1 יחד ברכב בצומת תפוח. נטען, כי במעשה זה הפר העורר את ההוראה החוקית. יוער, כי העורר אינו כופר בפרטי האישום השביעי. בגין המעשים המתוארים יוחסו לעורר שתי עבירות של גניבת רכב ושלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום (כבוד השופטת ל' צבר) מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. אשר לאישום הראשון, עמד בית המשפט על כך שטביעת אצבע של העורר נמצאה בחלקה החיצוני של המכונית שנגנבה. בית המשפט הוסיף, כי גם טביעת אצבעו של הנאשם 1 נמצאה על הרכב. משכך, ובהתחשב בעובדה שהעורר לא סיפק הסבר הגיוני להימצאות טביעת אצבעו על הרכב, נמצא כי יש ראיות לכאורה למעורבותו באישום זה. ביחס לאישום השישי, עמד בית המשפט על כך שאיכוני מכשיר טלפון סלולארי הנמצא בשימוש העורר תואמים את מסלול נסיעת הרכב הגנוב, כפי שדווח על-ידי בעל הרכב. יובהר, כי בעל הרכב מסר למשטרה כי בסמוך לשעה 20:00 ביום הגניבה ראה את רכבו כשהוא נוסע מצומת העוגן לכיוון צפון אל צומת הרא"ה. עוד ציין בית המשפט, כי ביום האירוע הוקלטה שיחת טלפון בין העורר לבין הנאשם 1, במסגרתה דיברו השניים על רכב הטויוטה שנגנב. משכך, נמצא כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לאישום זה. בית המשפט הוסיף, כי מאחר שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך הפרת הוראה חוקית לא ניתן לתת בו אמון. לפיכך, לא מצא לנכון לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. ערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי נדחה מטעמים דומים. יוער, כי בית המשפט המחוזי פירש בצורה שונה את שיחת הטלפון בין העורר לנאשם 1. בית המשפט המחוזי קבע, כי שיחה זו אינה מתייחסת למכונית הטיוטה נשוא כתב האישום. זאת, שכן השיחה נערכה בשעה 22:45 ומתוכנה עולה כי הדוברים מתייחסים למכונית טויוטה שנלקחה בדקות האחרונות, כאשר בעל הרכב דיווח על גניבת רכבו כבר סביב לשעה 20:00. עם זאת, גם בית המשפט המחוזי שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה ברמה המצדיקה את מעצר העורר. החלטות אלה עומדות ביסוד הערר שלפניי.

4.

לטענת העורר, שגו הערכאות דלמטה בקובען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שביצע את המעשים המיוחסים לו. אשר לאישום הראשון, טוען העורר כי לא ניתן משקל מספיק לכך שמעצרו בוצע כשנה לאחר האירוע נשוא כתב האישום ולאחר שאחרים כבר הורשעו בביצוע אותה גניבה. לטענתו, היה על בית המשפט ליתן משקל לחלוף הזמן, ובפרט להשפעת חלוף הזמן על ההסבר שניתן על ידו להימצאות טביעת אצבע שלו על הרכב. זאת, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בטביעת אצבע שנמצאה בצידו החיצוני לרכב. אשר לאישום השישי טוען העורר, כי אין בשיחת הטלפון כדי לקשור אותו לגניבה נשוא כתב האישום. זאת, שכן כל שניתן להבין מהשיחה הוא שהדוברים מתייחסים למכונית טויוטה כלשהי. כן טוען העורר, כי אין התאמה מלאה בין איכוני המכשיר המשויך לו לבין מסלול הנסיעה הנטען של המכונית. בא-כוח המשיבה סומך ידיו על החלטות הערכאות דלמטה.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגולמי שהוצג לי, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטות הערכאות דלמטה. ביחס לאישום הראשון, מקובלת עלי טענת באת-כוח המדינה לפיה העובדה שבמכונית הגנובה נמצאו גם טביעות אצבעותיו של הנאשם 1 קושרת את העורר לכאורה למעשה הגניבה. אמנם, אין להתעלם מכך כי טביעת אצבעו של העורר נמצאה בחלקה החיצוני של המכונית, שהינה בגדר "חפץ נייד" (השוו, ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו(5) 221, 231-230 (2002); ע"פ 4510/07 סראבוניאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.1.2008)). כמו כן, יש ליתן משקל לכך שחלף זמן רב יחסית עד שהעורר נחקר באשר למעשיו ביום האירוע ולפיכך מתקשה הוא ליתן הסבר להימצאות טביעת אצבע שלו על המכונית. עם זאת, לאור הקשר של העורר לנאשם 1, והעובדה שגם טביעת אצבע של נאשם זה נמצאה על אותו רכב, יש לקבוע ששילוב זה מגיע כדי ראיות לכאורה נגד העורר. פני הדברים שונים ביחס לאישום השישי. הראיות העיקריות נגד העורר ביחס לאישום זה הן איכון מכשיר הטלפון הסלולארי בנתיב התואם את נתיב נסיעת הרכב הגנוב וכן שיחת הטלפון עם הנאשם 1. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שיחת הטלפון אינה מתייחסת, ככל הנראה, לרכב נשוא כתב האישום. ספק אם די באיכון מכשיר הטלפון ובעצם השיחה עם הנאשם 1 כדי להוות ראיות לכאורה. זאת ועוד, בעל הרכב שנגנב העיד, כי במהלך הנסיעה נעצר רכבו הגנוב בצידי הדרך וקיבל סיוע מרכב אחר. ניתן להעלות על הדעת תרחיש לפיו העורר נסע ברכב המסייע ועל כן איכוני מכשיר הטלפון שלו תואמים למסלול נסיעת הרכב הגנוב. לפי תרחיש זה, העולה לכאורה בקנה אחד עם חומר הראיות הקיים, לא היה העורר מעורב בהכרח במעשה הגניבה, אלא בסיוע לה. אמנם, העורר עצמו לא העלה תרחיש זה. ואולם, לטעמי יש בכך כדי ללמד כי חומר הראיות הנוגע לאישום הששי אינו מגיע לרמה המצדיקה את מעצר העורר בגין אישום זה.

6.

על אף האמור, סבור אני כי יש מקום לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. יש לזכור, כי נוסף על מעשי הגניבה מיוחסים לעורר מספר מקרים של הפרת הוראה חוקית. הנתון הלכאורי כי העורר הפר את תנאי שחרורו מספר פעמים יחד עם הראיות ביחס לאישום הראשון, מקים עילה למעצרו של העורר. הסיכון הנשקף מפני הפרה נוספת של הוראה חוקית על-ידי העורר אינו מאפשר את שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. זאת, גם בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל מספר הרשעות בעבירות שונות של גניבת רכב. לא מצאתי כי בנסיבות האישיות של העורר, כפי שפורטו בהודעת הערר, יש כדי לאיין חשש זה ולהצדיק בחינת חלופת מעצר.

7.

אשר על כן, הערר נדחה.