בש"פ 6092-23 בש"פ 6092-23

1.לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בבקשה עותרת המבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בפרק זמן של 90 ימים החל מיום 21.8.2023, או עד למתן פסק דין בת"פ 44928-11-22 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

2.כתב האישום מתאר מסכת מזעזעת של התנהלות לכאורית של המשיבים כלפי אחותם, שנחטפה על ידיהם, הותקפה, נסחטה, נכלאה והועברה בין שלוש זירות שונות, וכל זאת לאור סברתם לפיה היא פוגעת בכבוד המשפחה.

3.המשיבים לא כפרו בשלב זה בקיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותם לכתב האישום. יתרה מכך, הגם שבית המשפט הפנה אותם לתסקיר של שירות המבחן, הם הסכימו להארכת מעצרם עד תום ההליכים, מאחר שבאותה עת הם לא יכלו להציע חלופת מעצר, וזאת תוך שמירת זכותם להציע בעתיד חלופה, שתופנה ישירות לשירות המבחן.

למעשה, די באמור כדי להצדיק את הארכת המעצר כמבוקש, שכן גם היום לא הציעו המשיבים כל חלופת מעצר שהיא, מחד גיסא. בה עת ומאידך גיסא שמורה להם עדיין הזכות לפנות גם תוך פרק הזמן של הארכת המעצר הנוכחית לשירות המבחן בהצעה של חלופת מעצר שתבחן על פי נסיבותיה על ידי בית המשפט המחוזי.

4.עיקר טענותיו של בא-כוח המשיבים כוונו כלפי אופן התנהלות ההליכים, כאשר הוא טען שקצב ההתנהלות איננו משביע רצון, וזאת למרות שיתוף הפעולה של המשיבים ורצונם לקדם את ההליך במהירות האפשרית.

אכן, מלכתחילה כשנחקק סעיף 62 לחוק המעצרים השאיפה הייתה כי רוב ההליכים הפליליים בהם נעצר נאשם עד תום ההליכים יסתיימו תוך פרק זמן של תשעה חודשים. בפועל, כידוע, ישנם הליכים פליליים רבים שבהם ההליך לא מסתיים תוך פרק הזמן האמור, ומתבקשות הארכות של המעצר מעבר לפרק הזמן של תשעה חודשים.

יחד עם זאת, מובן כי כאשר הנאשם הוא מי שעצור עד תום ההליכים, על בית המשפט הדן בעניינו לעשות כל מאמץ כדי לקדם את ההליכים בקצב ראוי. נראה כי כך פועל בית המשפט המחוזי במקרה דנן, למצער בהתייחס לישיבות שנקבעו לחודש ספטמבר, ויש לקוות ולהניח לכן כי במהלך תקופת המעצר הבאה תחול התקדמות משמעותית בניהול ההליך בעניינם של המשיבים.

5.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת המבקשת כמבוקש בה, וכפי שמפורט ברישא להחלטה זאת.