בש"פ 6096/02 מדינת ישראל נ. חאלד בן חוסני חמודה

סוכן סמוי של המשטרה וכינויו "אלכס" יצר קשר עם אחד, עבד אל באסט (להלן: עבד) וביקש לרכוש ממנו סם מסוכן מסוג הירואין. אלכס ביקש מעבד כי יתן בידו דוגמית סם לבדיקה, ואכן כך היה. עבד הביא הירואין במשקל נטו 0.9 גרם ונתנה בידי אלכס. עוד באותו יום הודיע אלכס לעבד כי איכותו של הסם משביעה רצון והשניים קבעו להיפגש בהמשך הערב בתחנת הדלק שבמזרע, שם ימתין לו עבד ולשם יבוא שניים אחרים - המשיב שבפנינו ונאשם שלישי בתיק, כשבידם סם ההירואין.

אלכס ועמו שוטר מוסווה אחר הגיעו לתחנת הדלק כשברשותם 15,000 ש"ח, מחיר 200 גרם הירואין. עבד ביקש לבדוק כי אכן הכסף בידם, לאחר שעשה כך התקשר אל המשיב ואל הנאשם השלישי, אחמד רבאיעה (להלן: רבאיעה), והורה להם להגיע למקום הימצאו. סמוך לשעה 22:24 הגיעו העורר ורבאיעה ברכב מתוצרת פיאט נהוגה בידי רבאיעה. המשיב ישב לצידו. על-פי הכתוב בכתב האישום נטל עבד את הסם מידי יושבי הרכב ומשפנה אל שני השוטרים המסווים זינק אחד מהם לעבר עבד וצעק לעברו: "...משטרה, אתה עצור על סחר בסמים". עבד תקף את השוטר המוסווה, כיוון אליו מצית דמוי אקדח, איים עליו כי יהרגו, השתחרר מאחיזתו, נכנס לרכבו שלו ונמלט מן המקום. המשיב ועימו רבאיעה נמלטו גם הם ברכב שבו הגיעו כשרכב משטרתי רודף אחריהם. הרכב חסם את דרכם אך המשיב נאבק בשוטר שיצא לעברו, וסרב להיכבל באזיקים. כתב האישום מייחס למשיב ולשני הנאשמים האחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן ואחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. למשיב, כמו גם לעבד, מיוחסת עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

לבקשת המאשימה קיים בית המשפט המחוזי דיון בשאלה אם לעצור את המשיב עד תום משפטו. בית המשפט בחר שלא לעשות כך, בשל שוני בין האמור בעדויותיהם של שני השוטרים המוסווים לבן עדותו של אדם שלישי שנתבקש, מטעם המשטרה, לעקוב מרחוק אחר ביצוע העסקה. בעוד שני השוטרים שהיו בסמוך למקום מעידים, כי עבד ניגש לרכב בו ישבו המשיב ורבאיעה, פנה לדלת שליד הנהג, מקום מושבו של המשיב, פתח אותה, נטל את שקית הסם המסוכן מידי המשיב ומסרו לאחד השוטרים המוסווים, הרי ש"העוקב" רשם בדו"ח שהכין כי המשיב יצא מן הרכב ומסר את הסם לידי עבד. עובדה זו אחרונה, לאמור, שהמשיב קם ממקום מושבו ויצא מן הרכב למסור את הסם לעבד, אינה מתיישבת לכאורה עם עדותם של שני השוטרים, לפיה נותר המשיב ברכב בעת שמסר את הסם המסוכן בידי עבד. שנוי זה הביא את בית המשפט המחוזי לשחרר בערובה את המשיב. כנגד החלטה זו עוררת המדינה.

ואכן, עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי תומך בעמדת המאשימה לפיה מצויה בתיק המשטרה תשתית ראייתית במידה הדרושה, בשלב זה, כדי לתמוך בבקשת המעצר. וכן כותב בית המשפט המחוזי:

"ובענייננו, יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב הצטרף לנסיעה עם רבאעיה לתחנת הדלק במזרע, ולכאורה לא היה הדבר באקראי.

המשיב ורבאעיה מסרו גרסאות סותרות בשאלה מי הציע לנסוע למזרע, למרות ששניהם הכחישו קשר לעיסקת סמים.

יש ראיות לכאורה לכך ששני המשיבים מכירים היטב את המשיב מס' 1 עבד, וגם בעניין זה נמסרו גרסאות סותרות.

יש ראיות לכאורה לכך שעבד חיכה לרכב שיביא את הסם, ובפועל הובא הסם ברכב שבו נסעו המשיב ורבאעיה ונמסר לעבד. עבד כיוון את נוסעי הרכב במהלך נסיעתם והיה מודע לכך ששני המשיבים מגיעים עימו.

יש גם ראיות לכאורה לכך שרכב הפיאט שבו נסעו המשיב ורבאעיה נמלט מהמקום ולכשנחסם על ידי משטרה התנגד המשיב למעצר, תקף את השוטר שעצר אותו ונכבל בכוח.

עם זאת, הראיה החשובה ביותר הקושרת בין המשיב מס' 2 ובין הסם באופן ישיר, הינה עדותם של אלכס וגידי, שהיו סמוכים לרכב הפיאט וראו את עבד מקבל את השקית מידיו של המשיב. לראיה מהותית זו נמצאה סתירה לכאורה בעדותו של העוקב, ולכך יצטרף ליתן דעתו בית המשפט שידון בהליך העיקרי, על רקע גרסת המשיב שנוכחותו במקום היתה אקראית.

עדותו היחידה של העוקב שצפה על האירועים בשעת חשיכה ומרחוק אכן אינה מתיישבת עם עדויותיהם של אלכס והשוטר שעמדו בקרבת הפיאט, קושי ראייתי זה מחליש במידה לא מעטה את ראיות התביעה, אך אינו מערער אותן מן היסוד ושולל את קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב".

המשותף לכל עדויות השוטרים, כולל עדותו של "העוקב", הוא שהמשיב ולא רבאיעה, שנהג ברכב, הוא שמסר לידי עבד את הסם המסוכן במהלך עסקת הסחר בסם. השוני בעדויות עשוי להתבהר במהלך המשפט, ובין אם יעדיף בית המשפט את גרסת "העוקב" ובין אם יעדיף את גרסת שני השוטרים האחרים, יצביעו הראיות לכאורה לכיוון אשמתו של המשיב. עדותם של שני השוטרים המוסווים אינה העדות היחידה לחובת המשיב. גם עדותו של רבאיעה עשויה להפליל אותו. רבאיעה מעיד כי היה זה המשיב שביקש ממנו להגיע למקום המפגש. במהלך הנסיעה למקום המפגש נערכה שיחה בטלפון הסלולרי בין רבאיעה לעבד ומתוכן השיחה, שהוקלטה, עולה, כי עבד ידע שהמשיב מצוי ברכב והוא אף הודיע לרבאיעה שהמשיב מכיר את מקום המפגש. במילים אחרות: מבין השניים שנסעו ברכב שהוביל את הסם המסוכן למקום המפגש, בו המתין הקונה, דווקא בעניינו של המשיב ישנן ראיות לכאורה המצביעות על מעורבות גבוהה יותר. ומכל מקום, אפילו אם לא היו בנמצא עדויות השוטרים לא היה מקום, בשום פנים, לקבוע, כי הראיות שבעניינו של המשיב שוקלות פחות מאלה שעומדות לחובתו של רבאיעה.

משלא יכולה להיות מחלוקת כי קמה עילת מעצר ומשכל נקוט בידינו כי את אלה התורמים להפצתו של הסם המסוכן יש לעצור עד תום המשפט, פרט למקרים חריגים ביותר, ומשאין בפנינו מקרה חריג ביותר, לא היה מקום לשחרר את המשיב.

הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום משפטו.