בש"פ 6096/09 עמנואל בן ברוך נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע. הוא מואשם בשתי עבירות של איומים. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.

לפי כתב האישום, איים המערער ביום 22.4.09 על שני קרובי משפחה שלו, גיסתו ואחיו. האירוע התרחש, כנראה, על רקע של סכסוך משפחתי. שני האירועים התרחשו האחד אחר השני. בהתרחשות הראשונה איים העורר, כך על פי כתב האישום, על גיסתו כשבידו מקל, באמרו לה כי ישרוף לה את העסק. מיד לאחר מכך איים העורר על אחיו, כשרץ לעבר אחיו ובידו מספריים.

3.

שתי הערכאות דלמטה בחנו את חומר הראיות הגולמי והגיעו למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר. יצוין, כי לעורר עבר פלילי מכביד ביותר בעבירות מסוגים שונים. זאת ועוד, העורר שוחרר ממאסר ביום 10.4.09, היינו 12 ימים לפני האירועים נשוא כתב האישום. נוסף על כך, תלוי מעל ראשו מאסר מותנה בן 9 חודשים, שהינו בר הפעלה. על בסיס הנתונים האמורים, הוחלט, כאמור, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, כי העורר ייעצר עד תום משפטו.

4.

בכל הנוגע לראיות לכאורה ולעילת מעצר, לא שוכנעתי שנפלה שגגה מתחת ידיהן של הערכאות הקודמות. כנראה שחלופת מעצר ממשית אינה קיימת. יחד עם זאת, המקרה כשלעצמו אינו מן המקרים החמורים, ולכאורה נראה כי ראוי היה להורות על הגשת תסקיר. הגם שכנראה, באופן מעשי קשה לעורר להציע חלופה, ראוי שהעניין ייבחן על ידי שירות המבחן. אם אכן יתברר שלא קיימת חלופה ראויה, לא יהיה מנוס אלא להותיר את העורר במעצר עד לתום משפטו.

5.

לפיכך, הערר מתקבל במובן זה בלבד, שעל שירות המבחן להגיש בהקדם תסקיר מעצר לפני בית משפט השלום, שיקיים דיון בסוגיית החלופה אם אמנם תימצא חלופה.