בש"פ 6098/08 איאד אלנבארי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) מיום 1.7.08 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

ביום 16.6.08 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד העורר. על פי המסופר בכתב האישום, בחודש נובמבר 2007 זכתה חברת ע.ס.מ. צמ"ה בע"מ (להלן - החברה ) במכרז לביצוען של עבודות עפר ופיתוח לשם הקמתו של מאגר מים בשטח הממוקם בסמוך לאיזור התעשייה של היישוב עומר (להלן - השטח ). ביום 13.12.07, הגיעו סמנכ"ל החברה, עמרי פלד, וכן מנהל הפרויקט מטעמה, אלעד ויינשטיין (להלן יכונו השניים בהתאמה - פלד וויינשטיין ), לסיור בשטח. במהלך הסיור ניגשו אליהם העורר ואדם נוסף בשם סלאמה אלנבארי (להלן - סלאמה ), אשר הודיע להם כי השטח הוא שלו וכי לא ניתן להיכנס אליו ללא רשותו. במעמד זה איים עליהם סלאמה שאם ייכנסו לעבוד בשטח, ישרוף להם את הציוד ויקבור אותם. כשבועיים לאחר מכן, הגיע ויינשטיין עם מודד לשטח. העורר וסלאמה ניגשו אליהם והאחרון אמר להם כי הוא ישרוף להם את הכלים והטרקטורים שנכנסים לשטח. בעקבות האמור, נוהל משא ומתן בין העורר וסלאמה לבין אנשי החברה ובסופו סוכם באמצע חודש ינואר 2008, כי החברה תעבוד בשטח כמתוכנן ובתמורה תעסיק כשומרים בשכר אנשים מטעמו של סלאמה. משכך, הועסקו העורר ובני משפחתו כשומרים בשטח. ואולם, על אף זאת, בוצעו מספר רב של גניבות ברזל וסולר מטרקטורים של החברה, אשר חנו בשטח. בעקבות זאת, הגיע ויינשטיין ביום מסוים בחודש פברואר לשטח בשעת לילה והבחין באנשים, אשר "מתעסקים" עם הטרקטורים. עם הגיעו למקום נמלטו האנשים. בהמשך, ניגש ויינשטיין לקראוון בו שהה העורר, אשר אמור היה לשמור על השטח אותה עת, ושאל אותו לפשר הדבר. העורר טען כי לא ראה כלום וכאשר ויינשטיין פנה לעזוב אחז העורר בידו. ויינשטיין אמר לעורר "בוא לא נתחיל להרים ידיים אחד על השני" והעורר, על פי הנטען, השיב לו "בטח שלא נרים ידיים כי אם תרים עליי יד אתה תקבל כדור בראש". כמה חודשים לאחר מכן, ביום 2.6.08 בשעות הצהריים התקשר לפלד אחד השומרים בשטח, ששמו שריף אלנבארי (להלן - שריף ), ואמר לו כי על החברה להוציא את הכלים שלה מהשטח וכי אנשי החבורה לא ממשיכים לשמור במקום. מאוחר יותר אותו יום, הגיע פלד לשטח ומסר לשריף ולאדם בשם מוסא אלנבארי (להלן - מוסא ), כי מאחר שהם הודיעו שהם מפסיקים לשמור הלילה, הוא פנה לחברת שמירה אחרת. כשעה וחצי לאחר מכן, התקשר העורר אל פלד, בעת שהאחרון היה בשטח, ושאל אותו לפשר הבעיות בעניין השמירה. פלד חזר על הסברו והעורר אמר לו כי "מי שמתקרב לשטח אני נותן לו שני כדורים". זמן קצר מאוחר יותר, הגיע העורר לשטח, כשעימו קבוצת אנשים משבט אלנבארי, ובהם מוסא, שריף ופואד אלנבארי. במקביל, הגיעו לשטח שני שוטרים מוסווים, אשר הציגו את עצמם כשומרים החדשים מטעם החברה. העורר והאנשים שעימו התקרבו לשוטרים ולפלד, ומוסא אמר להם, כאשר העורר עומד בסמוך אליו, כי זה שטח השמירה שלהם וכי אם מישהו יעבוד שם הלילה, אזי טרקטור ייעלם או יישרף. לאחר מכן, הלכו אנשי החבורה לכיוון הגנרטור שהיה במקום, הזרם החשמלי נותק על ידי מי מהם ובחסות החשיכה הושלך מטח אבנים גדולות לעבר פלד ושני השוטרים. כתוצאה מהשלכת האבנים, נגרם נזק למכסה המנוע בריכבו של פלד. על פי הנטען, רק לאחר שפלד ירה באוויר, נמלטו משליכי האבנים, ובכלל זה העורר, מהשטח. לאור האמור, מייחס כתב האישום לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים, סחיטה באיומים, חבלה במזיד והיזק בזדון.

3.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 1.7.08 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. בהחלטתו פירט בית המשפט את הראיות השונות הקיימות בתיק החקירה, ובכלל זה הודעותיהם השונות של פלד, ויינשטיין ושני השוטרים המוסווים וכן תמליל של שיחה בה איים העורר על פלד. בהמשך ציין בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה לכך כי העורר איים לפגוע בנציגיה של החברה ובציודה וכן להשתמש בנשק חם. עוד נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר נכח באירוע בו הותקפו פלד ואנשי המשטרה ואף נטל בו חלק עם האחרים, אף שלא ברור מה בדיוק חלקו. עוד צוין, כי העבירות המיוחסות לעורר הינן חמורות וכי לעורר עבר פלילי בעבירות אלימות ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. כן תלויים ועומדים נגד העורר מספר כתבי אישום בשל הפרת הוראה חוקית מחמת אי קיומם של תנאים שנקבעו למעצר בית. משכך, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.

העורר מעלה מספר טענות נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הטלפון, ממנו בוצעה השיחה בה הושמעו האיומים כלפי פלד, אינו שייך לו. המשטרה אף לא ביררה למי הוא שייך ולא נערכה גם בדיקה של זיהוי קולות. עוד נטען, כי אין להתבסס על הודעותיהם של השוטרים המוסווים, משלא נערך להם מסדר זיהוי מסודר לשם זיהויו של העורר. טענה נוספת הינה כי אין כל ראיה ממשית, לפיה העורר הוא זה שזרק את האבנים, ואף לא נלקחו מהן טביעות אצבעות על ידי המשטרה. העורר מפנה לכך כי התלונה למשטרה בגין האיומים, אשר הושמעו עוד ביום 13.12.07, הוגשה רק ביום 26.5.08. משהוגשה התלונה לאחר פרק זמן כה ארוך, הרי שהדבר מעיד כי המתלוננים אינם חוששים מהעורר ולא נשקפת להם סכנה ממנו. עוד נטען, כי מדובר בצעיר ללא עבר פלילי מכביד ומשכך יש להורות על שחרורו בתנאים מגבילים.

5.

דעתי הינה כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. כך, קיים תמליל של שיחה טלפונית בה נשמע אדם משמיע איומים כלפי פלד באומרו: "מי שמתקרב לשטח אני נותן לו שני כדורים". כאמור, לטענת העורר, מכשיר הטלפון ממנו בוצעה השיחה אינו שייך לו. ואולם, שאלת הבעלות במכשיר הינה בעלת משקל פחוּת לאור תוכנה של השיחה ולאור פנייתו של פלד לאדם המתקשר בשם איאד. כך, פלד עונה לשיחה במילים "כן, איאד". מששואל האדם המדבר את פלד לשלומו, משיב לו האחרון "מה שלומך, איאד". גם בהמשך השיחה אומר פלד לאדם "תשמע, אני לא יודע איאד...". בשום שלב המתקשר לא בחר להפנות את תשומת ליבו של פלד כי שמו אינו איאד. יצוין, כי השיחה בין המתקשר לפלד נסבה על ענייני שמירה. בהודעתו במשטרה ביום 7.6.08 מסר העורר, כי הוא עבד כשומר באתר של החברה וכי אין אדם נוסף בשם איאד שעבד שם כשומר. גם דבר זה מחזק את המסקנה הלכאורית, כי האדם המתקשר הינו העורר. לכך יש להוסיף את הודעתו של פלד מיום 9.6.07, לפיה הוא נמצא בקשר עם העורר, דיבר איתו מספר פעמים ממספר הטלפון ממנו בוצעה שיחת האיומים ואף זיהה את קולו בשיחה זו. זאת ועוד, המעשים המיוחסים לעורר אינם מצטמצמים לדברים שאמר, לכאורה, בשיחת הטלפון. כך, על פי כתב האישום עמד העורר בשני אירועים לצידו של סלאמה בעת שזה השמיע איומים כלפי אנשי החברה. כמו כן, על פי כתב האישום, איים העורר על ויינשטיין בעת שזה בא לבקר בשטח בחודש פברואר. זאת ועוד, מספר חודשים לאחר מכן אף נכח העורר באירוע בו נזרקו אבנים על פלד ושני השוטרים ואף נטל בו חלק מסוים. גם לטענות אלה קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. בהודעתו המפורטת במשטרה ביום 26.5.08 מסר ויינשטיין על האירועים השונים שארעו עם תחילת עבודת החברה בשטח. בהודעתו מסר ויינשטיין, כי בלילה אחד, ככל הנראה בחודש פברואר, הוא הגיע לשטח וניהל שיחה עם העורר. כאשר ביקש ויינשטיין לעזוב, תפס העורר את ידו. משאמר ויינשטיין לעורר "בוא לא נתחיל להרים ידיים", אמר לו זה "אם תרים עליי יד אתה תקבל כדור בראש". זאת ועוד, בהודעתו במשטרה ביום 2.6.08 מסר פלד פרטים על האירוע בו הושלכו עליו ועל שני השוטרים אבנים. בהודעתו מסר, כי העורר היה בשטח ביום האירוע ונמנה על קבוצת האנשים, שהלכה לכיוון הגנרטור עובר לניתוקו של החשמל ויידוי האבנים גדולות. אף השוטרים המוסווים, ליאור פיבין ודניאל גפן, מסרו הודעות תומכות להודעתו של פלד באשר להשתלשלות העניינים, שארעה ביום 2.6.08. בהודעתו מיום 3.6.08 זיהה השוטר ליאור פיבין את העורר, בעת שהוצגה בפניו תמונתו, ומסר שהעורר היה בשטח ונמנה על קבוצת האנשים שהייתה שם. לכך יש להוסיף את הגרסאות הסותרות שהציג העורר בחקירתו. כך, בהודעתו מיום 7.6.08 אמר תחילה שלא היה כלל בשטח ביום 2.6.08, אך לאחר מכן אמר שהוא לא ראה שם באותו יום את פלד ואת שני השוטרים. בנוסף, בחקירתו במשטרה ביום 9.6.08 שמר העורר על זכות השתיקה לגבי חלק מהשאלות. די בכל אלה כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענות שהועלו לגבי האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לעורר עבר פלילי ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בנוסף, קיימים מספר תיקים תלויים ועומדים נגדו בגין הפרת הוראה חוקית. בנסיבות אלה, אין מקום לחלופת מעצר. לאור האמור, אין מנוס מדחייתו של הערר.

6.

אי לכך, הערר נדחה.