בש"פ 61/07 מדינת ישראל נ. סאמר זייד

המשיב היה בן זוגה של מילה קוסטייב, ועובר להגשתו של כתב האישום הם גרו בדירה משותפת. באחד הימים של חודש דצמבר 2005 התקשר למילה בן זוגה לשעבר (להלן: המתלונן), והשניים קבעו להיפגש מחוץ לדירה. משנודע הדבר למשיב, הוא יצא מהדירה וניקב את צמיגי רכבו של המתלונן באמצעות סכין. בהמשך, ניגש אל המתלונן, הלם באגרופו בפניו, גרר אותו מחוץ לרכב, וגרם לו עם הסכין לחתך בצווארו. המשיב חזר לדירה, ושם הצהיר בפני בת זוגו כי הרג את המתלונן.

בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של ניסיון לרצח, חבלה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב והחזקת סכין שלא כדין.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת בחודש ינואר 2006, ובחודש מרץ של אותה שנה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים מאז הגשתו של כתב האישום, עתרה המדינה להאריך את מעצרו של העורר, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. בית משפט זה נעתר לבקשה, ועתה עותרת המדינה בשנית להארכת המעצר.

מקובלת עלי השקפת בא כוחו המלומד של המשיב, עורך-דין א' מוסקוביץ, כי משפט שולחו רחוק מלהתנהל בקצב הרצוי, ונראה כי הגורם לכך הוא העומס המוטל על בית משפט קמא, הנדרש לתת מענה גם לעניינים דחופים אחרים. עם זאת, עלינו לשוב ולשנן כי הכלל בתחום זה נקבע בסעיף 61 לחוק המעצרים, לאמור, משפטו של נאשם הנתון במעצר צריך להסתיים תוך תשעה חודשים. מכאן המסקנה הנוספת, שהוראתו של סעיף 62 לחוק נועדה לתת מענה למקרה החריג בלבד, ואסור שהשימוש בה ייעשה בדרך של שגרה. על פי השקפה זו, המקרה הנוכחי הוא מסוג המקרים בהם צריך היה לשקול בשלב זה בחיוב את שחרורו של העורר, ברם, העבירות המיוחסות לו חומרתן מופלגת, ונדמה כי גם סכנתו למעורבים בפרשה שרירה וקיימת. על כן, ולא בלי היסוס, החלטתי להיעתר באופן חלקי לבקשת המדינה, ואני נוהג כך גם נוכח העובדה שההליכים בעניינו של המשיב נמצאים בשלב מתקדם. עם זאת, צריך להיות ברור כי קרבה השעה בה יהיה נכון להעדיף את זכותו של המשיב לחירות על פני שיקולים

אחרים, ולפיכך, ייטיב בית המשפט המחוזי לעשות אם יקבע לתיק זה מועדים נוספים, במטרה להכריע בגורלו של המשיב במועד מוקדם ככל שניתן.

לפיכך, אני נעתר לבקשה באופן חלקי, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים, שתחילת מניינם ביום 10.1.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 502/06 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.