פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6103/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
ציון איתן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר
שבע מיום 9.11.06 בב"ש 21685/06
שניתנה על ידי כבוד השופט י' צלקובניק
תאריך הישיבה:
ג' באב התשס"ז
(18.7.07)
בשם העורר:
עו"ד שלומי שרון
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי), בתיק ב"ש 3028/07 מיום 9.7.2007, לפיה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריות בב"ש 1111/07, לפיה נעצר העורר במעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
כנגד העורר וכנגד שני נאשמים נוספים הוגש לבית משפט השלום בקריות כתב אישום (ת"פ 635/07), המייחס להם עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; ועבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 30.6.2007, תקפו העורר ושני הנאשמים האחרים שוטרים שביקשו מהעורר להזדהות, קראו לעברם קריאות גנאי ואיימו עליהם באיומים שונים.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקריות בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 1111/07).
ביום 4.7.2007 קבע בית משפט השלום (כבוד השופט מ' ארגמן), כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכן כי קיימת עילת מעצר כנגדו, לאור המסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו. משבחן את חלופת המעצר שהובאה על ידי העורר וקבע כי היא ראויה, הורה בית המשפט על השמתו של העורר בתנאי "מעצר בית", תחת פיקוחם של שני מפקחים, בהתחייבות עצמית ובערבות של המפקחים בסך של 20,000 ש"ח כל אחת, כדי להבטיח את התייצבותו למשפטו.
על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' קיסרי) דחה את הערר, בציינו כי בית משפט השלום עשה בעניין זה איזון נכון, כאשר הורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים.
מכאן הערר שבפני.
לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה על שחרורו המוחלט, לאור שחרורם של שותפיו לכתב האישום, אשר חלקם בו שווה לחלקו ואשר, בניגוד לעורר, הינם בעלי עבר פלילי.
מנגד, טוענת המשיבה כי ההבחנה בין הנאשמים אינה מהווה הפלייה פסולה וכי השוני ביניהם אינו מצדיק את ביטול תנאי מעצר הבית בהם נתון העורר.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות שקדמו לי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.
כפי שעולה מעיון בעובדות המקרה המתוארות בכתב האישום, מעשי האלימות – הפיזית והמילולית – השונים המיוחסים לנאשמים, נמצאים במידה רבה ברף קרוב של חומרה. הגם שאין לזלזל במעשים המיוחסים לעורר, הרי שאין בהם שוני מהותי ממעשיהם של שותפיו לכתב האישום, אשר לגביהם לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. למעשה, המשיבה לא הראתה כל טעם מדוע יש להחמיר עם העורר דווקא בעוד שותפיו לכתב האישום משוחררים. משכך, איני רואה מנוס מקבלת הערר.
סוף דבר, הערר מתקבל. מעצר הבית בו מצוי העורר כיום יבוטל. יתר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום יוותרו בעינם.
ניתנה היום, ד' באב התשס"ז (19.7.07).
ש ו פ ט