בש"פ 6112-23 בש"פ 6112-23

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 4884-04-23 מיום 20.7.2023 (כב' השופט אלעזר נחלון) במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עניינו של העורר תואר בהחלטתו המפורטת של השופט יחיאל כשר בבש"פ 3796/23 מיום 1.6.2023, ועל כן אמנע מלחזור על הדברים. בתמצית, מדובר בנאשם אשר מיוחסים לו שלושה אישומים בגין ריבוי עבירות של מעשים מגונים בשלוש מבנותיו בעת שהיו קטינות. לוז טענות העורר בערר שלפנינו מופנה כלפי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, אשר לשיטתו מבסס את המלצתו השלילית על הכחשתו הגורפת של העורר את המעשים המיוחסים לו. כן נסמך העורר על כך שבטרם הוגשה התלונה בעניין האישום הראשון, היה נתון למשך כחודש באותה חלופת מעצר המוצעת כיום – טענה, אשר ביחס אליה כבר העיר השופט כשר בהחלטתו המוזכרת לעיל כי היא "בעלת משקל נמוך בהרבה מהמשקל שמייחס לה העורר".

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. כפי שציין האחרון, תסקיר שירות המבחן אמור להניח את ביצוע המעשים ברמה הלכאורית, ואולם לא לזקוף לחובתו של הנאשם את עצם הכחשתו את דבר ביצועם. משמעות הדברים היא כי בבואו של שירות המבחן להעריך את התייחסותו של הנאשם למיוחס לו, עליו לבחון בין השאר את עמדותיו הכלליות ביחס למעשים בהם מדובר, וזאת במנותק מהשאלה אם הוא מודה בביצועם. עיון בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר אכן מעורר שאלה אם כך נהג שירות המבחן, וזאת בשים לב לדרך שבה נוסחו מסקנותיו. יחד עם זאת, בית המשפט קמא לא התבסס בעניין זה אך ורק על האמור בתסקיר שירות המבחן, אלא הבהיר כי עיוותי החשיבה אליהם מתייחס התסקיר עולים, להבנתו, גם מעיון בחקירתו של העורר. עיינתי בדברים, והתרשמותי כהתרשמותו.

במצב דברים זה, לא מצאתי פגם בהחלטתו של בית משפט קמא כי הן מסוכנותו של העורר, הן החשש לשיבוש הליכי משפט – שהוא אינהרנטי לתיקים מסוג זה – מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, גם לא ראיתי טעם בהפניית העורר לקבלת תסקיר משלים על מנת שתובהר עמדתו של שירות המבחן ביחס לעיוותי החשיבה האמורים, כבקשתו החלופית של בא-כוח העורר.

קיצורו של דבר, החלטתו של בית משפט קמא מבוססת היטב בנסיבות המקרה, וזאת במיוחד לעת הזו, בה טרם נשמעו עדויות המתלוננות.

לפיכך, הערר נדחה.