בש"פ 6119/09 יוסף שיבאם נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) נעתר לבקשתה של המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. ערר זה מופנה נגד החלטת המעצר.

2.

העורר ואדם נוסף עומדים לדין במסגרתו של כתב אישום אחד שהוגש על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי. לשני הנאשמים מיוחסות עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. העורר מואשם, כמו כן, בעבירה של הדחה בחקירה.

3.

האישום הראשון שבכתב האישום מתאר אירוע שהתרחש ביום 13.5.09. באירוע היו מעורבים שלושה בני משפחה, והם המתלונן ושני הנאשמים. העורר 1 והמתלונן הינם אחים, ואילו הנאשם האחר הינו אחיינם. המתלונן הינו אדם נכה שבעבר סבל מאירוע של שבץ מוחי. האירוע התרחש בדירה בה התגורר המתלונן. המתלונן חב כסף לאמו של הנאשם האחר. שני אנשי הוצאה לפועל הגיעו לדירה על מנת לבצע הליך פינוי. במקום נמצאו גם שני הנאשמים. על פי המתואר בכתב האישום, אמר העורר למתלונן כי עליו לעזוב את הבית בשל צו פינוי. המתלונן מלמל דברים כלשהם, ובעקבות זאת היכה אותו העורר. לאחר מכן משך העורר את המתלונן בידו והפילו על הרצפה. שני הנאשמים, כך לפי כתב האישום, בעטו בפלג גופו העליון של המתלונן, גררו אותו אל המרפסת והותירו אותו שם. עקב החבלות סבל המתלונן מדימום תוך מוחי, משריטות ומנפיחות בראשו וכן נשברו לו מספר שיניים. הוא פונה לבית החולים ואושפז שם למשך שבעה ימים. באישום השני מתוארות התפתחויות שונות בהן היו מעורבים העורר ואחד מאנשי ההוצאה לפועל שנכחו בעת אירוע האלימות. על פי הנטען, בהודעתו הראשונה במשטרה של איש ההוצאה לפועל הוא סיפר על כך שהמתלונן נפל, ואילו רק בהודעה נוספת נתן תיאור של השתלשלות העניינים כאמור באישום הראשון. הדברים בהודעה הראשונה נאמרו בעקבות פניות של העורר לאיש ההוצאה לפועל. עוד נטען, כי במהלך עימות בין השניים הפציר הראשון באחרון לחזור לדבריו בהודעתו הראשונה. מכאן האישום בעבירה של הדחה בחקירה.

4.

בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות הגולמי, והגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני הנאשמים. כמו כן, נקבע כי קיימת עילת מעצר שכן עסקינן בעבירות שכרוכה בהן אלימות חמורה. ככל שמדובר בעורר, החליט בית המשפט כי אין מקום לבחון חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי העורר הורשע בעבר בעבירות אלימות, אף כי הדגיש כי מדובר בעבירות ישנות. עוד נאמר בהחלטה, כי קיים חשש של השפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט, וזאת לאור הדברים שמסר איש ההוצאה לפועל לגבי ניסיונו של העורר להשפיע על הודעותיו. לעומת זאת, בכל הנוגע לנאשם האחר החליט בית המשפט לבחון חלופת מעצר, תוך שצוין כי לאותו נאשם אין עבר פלילי והוא אף לא מואשם בעבירה של הדחה בחקירה.

5.

סבור אני כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו. בפניי לא חלק הסנגור המלומד על כך שקיימת תשתית ראייתית לכאורית וכן עילת מעצר. הוא התמקד בטענה כי ראוי שיוגש תסקיר מעצר על מנת שתיבחן אפשרות של חלופה. אכן, כפי שטען הסנגור, עברו הפלילי של העורר הינו מלפני שנים רבות. אותו עבר קשור בסכסוך משפחתי קשה ועקוב דם. באותה תקופה נרצחה אשתו של העורר על ידי אחיו, ובנו נפגע קשה. האירועים האלימים מן העבר שלחובת העורר כרוכים, כך נראה, בפגיעות בבני משפחתו. והנה, לאחר שחלפו מאז קרוב לעשרים שנה, שוב מתרחש אירוע אלים באותה משפחה. הסאגה המשפחתית הקשה והאלימה מעצימה את החשש לשלומם של בני המשפחה. כאשר מצטרפת לכך העבירה של הדחה בחקירה, אין מנוס מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, היינו, כי יש לעצור את העורר עד תום משפטו. כאמור, הנאשם האחר אינו בעל עבר פלילי ואינו מואשם בהדחה בחקירה. מכאן, שבהחלט קיים בסיס להבחין בין שני הנאשמים בכל הנוגע לחלופת מעצר.

כמובן שאם המשפט יימשך עת ארוכה, או אם יחול שינוי בנסיבות, ניתן יהיה לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר.

6.

הערר נדחה.