בש"פ 6127/08 נאדר עבידיה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא) להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

העורר הועמד לדין על פי כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד מזויין, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גניבה מרכב ופריצה לרכב. המשיבה עתרה למעצר עד תום ההליכים בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, וכאמור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה. העורר מלין על ההחלטה כאשר שלוש טענות בפיו: ראשית, כי לא קיימות ראיות לכאורה. שנית, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נתקבלה, בין השאר, על יסוד חומר ראיות נוסף, שלא נמצא בפני הסניגור בעת הדיון בבקשת המעצר. שלישית, כי בית המשפט שגה שעה שנמנע מלהורות על הגשתו של תסקיר מעצר.

3.

לאחר עיון בחומר ושמיעת בעלי הדין, נראה לי כי לעניין הנקודה הראשונה, היינו קיומן של ראיות לכאורה, צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. יחד עם זאת, עניין זה מתקשר במידה מסוימת לטענה השנייה שהועלתה בפניי. על פיה, הגישה המשיבה לבית משפט קמא חומר ראיות נוסף לאחר הדיון בבקשת המעצר וכי לא נתקיים דיון נוסף לעניין חומר זה ועל כן נשללה זכותו הדיונית של העורר. מסתבר, כי הסניגור הנכבד הסכים במפורש להגשתו של החומר הנוסף ולכן מתקשה אני לקבל כי נפל פגם דיוני בהליך. ראוי היה שהסניגור יתנה במפורש את הוספת החומר בקיום דיון נוסף או במתן אפשרות להגשתה של תגובה קצרה בכתב. ברם, מאחר שנראה לי כי יש ממש בטענה השלישית, הרי ממילא יחזור הדיון לבית המשפט המחוזי וכך ניתן יהיה לאפשר לסניגור להשלים את טיעונו בעניין החומר הנוסף. יחד עם זאת, חייב אני לציין כי מדובר בחומר שולי שספק אם יש לו השלכה מהותית.

4.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצר עד תום ההליכים בלא שהונח בפניו תחילה תסקיר מעצר. נראה לי כי בעניין זה נפלה שגגה. מסתבר, כי לעורר אין עבר פלילי בעבירות שאינן עבירות תעבורה. העבר הפלילי שלו מסתכם בעבירות רבות בתחום התעבורה. נראה, כי אין להתחשב בעבר זה, שעה ששוקלים את נושא המעצר, ובוודאי שאין בעבר תעבורתי מכביד זה כדי להביא להימנעות מלבקש תסקיר מעצר. משמע, דעתי כי יש לקבל את הערר על מנת שלפני בית משפט קמא יונח תסקיר מעצר.

5.

אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערר, במובן זה ששירות המבחן יתבקש להגיש בהקדם תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי יקיים דיון נוסף ובגידרו יאפשר אף לסניגור להוסיף טיעון קצר בעניין החומר הנוסף, כאמור לעיל. כמובן שבשלב זה יוותר העורר במעצר.