בש"פ 6130/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) מיום 4.8.2010, במסגרתה הוחלט להחיל על העוררת חלופת מעצר בית בכפוף לתנאים שונים. הערר נועד להביא לביטול מוחלט של חלופת המעצר, או לחלופין, להקל בתנאי מעצר הבית המוטלים על העוררת.

2.

הרקע לעבירות נשוא כתב האישום שהוגש כנגד העוררת ושניים אחרים (להלן:

"כרמית" ו"בועז" ) מתואר בחלק הכללי של כתב האישום כדלקמן:

כרמית היא אימם של הקטינים ד.י. ו-ד.ו., ילידי 1996 ו-2000. כרמית הכירה לאחר גירושיה את שי אברהמוף (להלן:

שי ) שהציג עצמו כמדריך רוחני בתחום הדרכת משפחות. היא קבלה ממנו הדרכה הורית על בסיס שבועי. בין בועז לבין שי היתה היכרות קודמת. כרמית הכירה את בועז באמצעות שי, והם חיו כבני זוג עם ילדיה של כרמית. מסוף שנת 2006, ערך שי שיחות "הדרכה" עם כרמית ובועז; בחודש אפריל 2009 נפרדו בועז וכרמית. במהלך חודשים אוקטובר-נובמבר 2009 עברו שי ואשתו – היא העוררת – ושלושת ילדיהם, ש.מ., עד.מ. ו-עו.מ. (ילידי 1995, 1999, ו-2003) להתגורר עם כרמית בדירתה. ממחצית חודש ספטמבר 2009, כרמית וילדיה, וכן שי והעוררת ושלושת ילדיהם התגוררו בדירה שכורה בנתניה. במהלך חודש אפריל 2010 חזרו כרמית ובועז להיות בני זוג, ובועז עבר גם הוא להתגורר בדירה. כרמית נהגה להתייעץ עם שי בענינים שונים הכרוכים בחינוך ילדיה. בהנחייתו של שי, היא הוציאה את ילדיה מבית הספר, ועד למעצרה הם לא בקרו במסגרת לימודית כלשהי. מחודש נובמבר 2009, בעת שהתגורר עם כרמית, יעץ שי להכות את ילדיה הקטינים בידית של מחבט המשמש לניקוי שטיחים "כדי להוציא מהם את הרוע". כרמית עשתה כן, ונהגה להכות את ד.ו. ואת ד.י.. שי היכה גם הוא את הילדים הללו במחבט ובעיתון מגולגל, ביחד עם כרמית, בועז, העוררת וילדיו. מכות אלה כונו "טיפול" ונועדו "לחסן" את הילדים מפני כאבים של מחלות ותאונות. כדי להסוות את רעש המכות וזעקות הכאב של הילדים, נהגו הנאשמים להשמיע מוזיקה רועשת. מעשי האלימות המתוארים בוצעו על ידי כרמית, שי והעוררת באופן שיטתי במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר החל מחודש אפריל 2010 הצטרף לכך גם בועז. כרמית מנעה גילוי האלימות בילדים על ידי הלבשתם בבגדים ארוכים, מניעת טיפול רפואי מהם, הוצאתם ממערכת החינוך, וניתוקם ממשפחתם המורחבת. שי עצמו נפטר ביום 28.5.2010 בעודו מוחזק במעצר, ולכן לא נכלל בין הנאשמים בכתב האישום.

3.

כתב האישום שהוגש כנגד העוררת וכנגד כרמית ובועז כורך מספר אישומים. האישום הראשון מייחס לשלושת הנאשמים עבירות אלימות רבות שביצעו בצוותא חדא עם בעלה המנוח של העוררת, שי, כלפי שני ילדיה הקטינים של כרמית. אישום זה מתאר מסכת עובדתית מורכבת, ומפרט כי שלושת הנאשמים, וכן שי, נהגו להכות באופן שיטתי ורצוף את ילדיה של כרמית, על פני תקופה של כחצי שנה, החל מחודש נובמבר 2009, במהלכה התגוררו בדירה אחת במושב צור משה. נטען בכתב האישום, כי שי אף הנחה את ילדיו להשתתף בהכאת ילדיה של כרמית. האלימות הופעלה כ"טיפול" שמטרתו לחסוך כאבים כתוצאה ממחלות ותאונות, להציל את החיים ולמנוע הגעה לגיהנום. הילדים הוכו באופן שיטתי באמצעות מחבט, נייר עיתון מגולגל ובאמצעות חבטות ואגרופים בכל חלקי גופם עד זוב דם, ואף באמצעות הטחתם ברצפה או החזקתם באופן שלא יוכלו להתנגד לאלימות המופעלת נגדם. זאת, כל אימת שלא היו "מכוונים". כתוצאה מן המעשים האמורים, נגרמו לילדים חבלות של ממש. כן מתוארים מעשי כליאה, ומעשי ענישה קשה, חמורה ומשפילה כלפי הילדים, בין היתר, בדרך של שיחות נזיפה שנמשכו שעות, שבמהלכן אולצו הילדים לעמוד, ונמנע מהם לאכול ולשתות, וכן דרישה כי יבצעו את כל מטלות הבית, או כי יקריאו בפומבי רשימות של תכונותיהם ומעשיהם הרעים. כן מתואר באישום, כי בעת ששוטרים התדפקו על דלת הדירה בה התגוררו הנאשמים, לאחר שהוזעקו על ידי השכנים, ניסו הנאשמים להסתיר את גזרי נייר העיתון המגולגל בו השתמשו להכאת הילדים, והורו להם להסתתר בחדר. בשל דברים אלה, הואשמו הנאשמים בעבירות מרובות של התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי, בניגוד לסעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירות מרובות של התעללות בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי, בניגוד לסעיף 368ג לחוק; ונסיון לשיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 ביחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק (להלן: האישום הראשון ).

בנוסף לדברים האמורים, הואשמה העוררת כי במספר הזדמנויות נהגו היא ובעלה שי להכות את אחד מילדיהם בכל חלקי גופו, לסטור בפניו, להשכיבו על הרצפה ולהכותו ברגליו, כל אימת שלא היה "מכוון". כתוצאה מכך, נגרמו לו חבלות של ממש. בשל מעשים אלה הואשמה העוררת בביצוע עבירות מרובות של תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) לחוק (להלן: האישום השלישי ).

באישום נוסף המיוחס לעוררת, מצוין כי לאחר שכרמית עוכבה על ידי המשטרה לחקירה, עזבו העוררת, שי וילדיהם את הדירה, והסתתרו בדירתה של חברתה של העוררת, רויטל ארזואן, במושב פרזון. לאחר מכן, ביקש שי מחבר כי ישכור עבורם דירה בחיפה, תוך שהוא מציין כי המשטרה מחפשת אחריהם, והם עברו להתגורר בדירה שנשכרה כאמור תוך שהם מסתירים את זהותם על ידי כיסוי חלונות הדירה בניירות כהים. כן נטען, כי העוררת ביקשה מחברתה כי תשמיד את כל תכתובות הדואר האלקטרוני שביניהן, לא תכנה את שי בשמו, וכן כי תדאג כי בן זוגה יעדכן את שי שלא יגיע למפגש עימו, זאת מאחר שהמשטרה מחפשת אחריו. על יסוד מעשים אלה, הואשמה העוררת בריבוי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק (להלן: האישום הרביעי ).

4.

במקביל להגשת כתב האישום, נתבקש מעצר הנאשמים עד לתום ההליכים.

5.

ביום 4.8.2010 קבע בית המשפט המחוזי מרכז כי קיימות ראיות לכאורה למעורבות העוררת בעבירות המיוחסות לה, והורה על שחרורה בחלופת מעצר בית מלא בפיקוח. בית המשפט קבע, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתה, ובין היתר התייחס לעדותם של כרמית ובועז, עדות בנה של העוררת, ועדות חברתה רויטל. בית המשפט ציין כי צירוף העדויות מעלה, לכאורה, תמונה לפיה העוררת השתתפה באופן פעיל במעשי האלימות וההתעללות כלפי ילדיה של כרמית, ולכל הפחות ידעה עליהם, לא מנעה אותם ולא דיווחה עליהם. כן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן העוררת הכתה את בנה. בית המשפט התייחס לשינויים בגרסאותיה של כרמית בחקירותיה, אולם קבע כי אין בהם כדי לכרסם בראיות כנגד העוררת באופן משמעותי. הוא מצא כי שתיקתה של העוררת בחקירתה מחזקת את התשתית הראייתית לכאורה כנגדה. על כן, נמצא כי מתקיימות בעניינה עילות המעצר של מסוכנות, חשש מפני הימלטות מן הדין, ושיבוש מהלכי משפט. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט לעצור את העוררת עד לתום ההליכים נגדה, בדרך של חלופת מעצר כאמור. בית המשפט דחה את בקשת המדינה להחמיר את תנאי מעצר הבית, ועם זאת, נוכח חומרת העבירות, הכחשתה הגורפת של העוררת, והימלטותה מן המשטרה, החליט שלא להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינה.

6.

בעררה, תוקפת העוררת את קביעות בית המשפט, לפיהן קיימות בעניינה ראיות לכאורה, משהתעלם, לשיטתה, מסתירות רבות אליהן הופנה על ידה. לטענתה, שני העדים היחידים המפלילים אותה בעובדות האישום הראשון הינם כרמית ובועז, אך ישנן סתירות רבות בעדויותיהם, וכן בין דבריהם לדברי עדים אחרים. מכאן, שאין לייחס להם כל מהימנות, ויש לקבוע כי קיימת החלשה ניכרת בעוצמת הראיות, עד כדי איון משקלן.

אשר לאישום השלישי, העוררת מפנה לדברי בנה בפני חוקרת הילדים, כשאמר לחוקרת, בשתי הזדמנויות, כי אמו לא הכתה אותו, ולקביעתה של חוקרת הילדים עצמה, אשר הצהירה כי אין ביכולתה להעריך את מהימנותו של הבן. אשר על כן, לגישת העוררת, אף ביחס לאישום זה אין מצויות בעניינה ראיות לכאורה.

לבסוף, בנוגע לאישום הרביעי, העוררת טוענת כי בפני בית המשפט קמא לא הוצגה כל ראיה המוכיחה כי הימלטותה הנטענת נעשתה בידיעה כי המשטרה מחפשת אותה בקשר להתעללות בקטין. העוררת מציינת כי שי והיא חששו כי המשטרה ורשויות ההוצאה לפועל מחפשים אחריהם בקשר להליכים אחרים, ומכל מקום הראיות מצביעות כי המשטרה כלל לא חיפשה אחרי העוררת, אלא אחרי שי. על כן, לדבריה, אף ביחס לאישום זה עוצמת הראיות הינה חלשה, והעדויות הקיימות מחזקות דווקא את

גרסתה כי לא ידעה שהמשטרה מחפשת אחריה.

אשר על כן, מבקשת העוררת להשתחרר ממעצר הבית המלא בו היא שוהה, ולחלופין, היא מבקשת להורות לשירות המבחן להכין בעניינה תסקיר, כפי שהוכן ביחס לשני הנאשמים האחרים, על מנת שיבחן את האפשרות להקל בתנאי מעצר הבית בו היא מצויה.

7.

המדינה פרשה בפני בית המשפט את התשתית הראייתית, המפלילה, לכאורה, את העוררת בעבירות המיוחסות לה. לטענתה, יש לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי לפיה קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, ולא כל שכן, לצורך החלת חלופת מעצר שהוטלה על העוררת. לגישת המדינה, אין מקום לתסקיר מעצר ואין הצדקה לשקול הקלה בתנאי מעצר הבית.

8.

דין הערר להידחות.

המעשים המיוחסים לנאשמים, ולעוררת בתוכם, התגלו לרשויות לראשונה ביום 14.5.2010 בשעה 00:05 לערך, כאשר נכנסו לדירה שוטרים בעקבות תלונות שכנה ששמעה מוזיקה רועשת וזעקות כאב מדירת הנאשמים. בעת כניסת השוטרים, נמצא ד.ו. באחד החדרים כשהוא חבול ופצוע בכל חלקי גופו ושותת דם בשל פצע בראשו. השוטרים לא גילו את העוררת ושי, שנמצאו בדירה באחד מחדריה, והם נעצרו רק 12 ימים לאחר מכן, ביום 26.5.2010.

קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך הרשעתה של העוררת בעבירות המיוחסות לה, ולא כל שכן לצורך חלופת מעצר בית מלא בפיקוח כפי שמצא בית משפט קמא להטיל עליה. אין צורך בפירוט כלל הראיות המפלילות, ודי באלה כדי לבסס את המסקנה האמורה:

כרמית

מפלילה את העוררת בחקירתה מיום 17.5.2010 (שורות 206 ואילך), באומרה כי העוררת היכתה את ילדיה ואותה עצמה באופן שיטתי. היא השתמשה בחובט מזרונים, וכן היא ושי היו מכים אותם באמצעות עיתונים מגולגלים עם דבק. גם בהתייחס לערב האחרון, בסמוך לפני הגעת המשטרה, העידה כרמית כי העוררת, שי והבנות שלה הרביצו לה וגם לד.ו.. " הם היכו אותנו עם המקל מזרונים, המקל עבר מיד ליד, גם עם העיתונים המגולגלים... ". כרמית תיארה בחקירתה מיום 30.5.2010 (שורות 17 ואילך) מה ארע באותו ערב לפני הגעת המשטרה, ועל פי תיאורה, היא שכבה על הרצפה, העוררת החזיקה אותה ושי חבט בה, ובמקביל, ד.ו. קיבל גם הוא מכות מהם.

בועז

העיד (חקירה מיום 17.5.2010, שורה 179), כי בסמוך לפני הגעת המשטרה שי היכה את כרמית עם מקל השטיחים וגם את ד.ו. וכשחזר מהמשטרה, "שי והמשפחה שלו לא היו שם ואין לי מושג איפה הם". בשורות 164 ואילך הוא קושר גם את העוררת והבנות להכאות, ומתייחס להסתתרותם בבית. בועז מוסיף (חקירה מיום 8.6.10, שורה 307):

"אני הייתי עד לארבעה או חמישה מקרים שבהם מרגלית הרביצה לכרמית, לד.י., לד.ו. ולי באמצעות מחבט שטיחים או נייר עיתון מגולגל או ידיים חשופות, היא הרביצה בחלקי גוף שונים למעט החזית".

בעדות

עו., בנה של העוררת, הוא מעיד כי קיבל מכות מהעוררת, "הרבה פעמים קצת", לדבריו של הילד.

רויטל איזואן , חברתם של שי והעוררת, מעידה על מהלכים לשיבוש הליכי משפט שנעשו על ידם, ועל דברים ששי וכרמית ספרו לה על מתן מכות וקבלת מכות בדירה (חקירה מיום 25.5.2010, שורות 84 ו-99). כן מעידה רויטל על הסתתרות משפחת העוררת מהמשטרה.

העוררת הכחישה מעורבות בפרשה, אך הודתה כי היתה עדה למעשי אלימות קשים ולא דיווחה למשטרה (חקירה מיום 7.6.2010, שורה 273).

9.

צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו כי מכלול הראיות מציג תמונה ראייתית לכאורית החושפת את מעורבותה של העוררת בארועי האלימות המחרידים שארעו בדירת שתי המשפחות. היא השתתפה באופן פעיל במעשי האלימות הקשים, וגם עצם נוכחותה, ידיעתה, וחייה במערך האלים המתואר בעדויות קושרים אותה במישרין לבצוע העבירות. האלימות שהפעילה התייחסה הן לבני משפחתה של כרמית והן לילדה שלה – ע.ו.. גם הראיות ביחס להתחמקותה של העוררת מהמשטרה מספיקות לצורך שלב זה של ההליך הפלילי. הסתתרותה מהמשטרה בערב בו הגיעו השוטרים לדירת כרמית, ולאחר מכן התחמקותה מהמשטרה בדירה אליה נמלטה עם שי וילדיהם מבססות, לכאורה, גם את האישומים בגין שיבוש הליכי משפט.

10.

ב"כ העוררת ניסה לעמוד על סתירות בדברי העדים ועל אמירות שונות שהשמיעו שאינן מתיישבות עם אחרות. זה איננו השלב לבחון היבטים ראייתיים אלה, שכן לצורך הליכי מעצר נבחנות הראיות הגולמיות, וגרעין האמת שבתוכם, כאשר שאלות בדבר משקל ומהימנות נבחנות לעומקן בשלב המשפט גופו, כפרי העמדת העדים במבחן החקירה הנגדית. לצורך ענייננו כאן, די בחומר הראיות הקיים כדי לבסס תשתית ראייתית שיש בה כדי להעמיד סיכוי של ממש להרשעת העוררת בעבירות המיוחסות לה.

11.

העוררת שוחררה למעצר בית בפיקוח, ובכפוף לתנאים שונים. אינני רואה מקום והצדקה כלשהי לריכוך התנאים שהוחלו עליה, בין מטעמי הראיות לכאורה העומדות נגדה, ובין בשל היבטי המסוכנות והחשש להימלטות המהווים עילות מעצר רלבנטיות ביותר לעניינה.

הערר נדחה.