בש"פ 6137/10 מדינת ישראל נ. מוחמד טברי

לפני בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 .

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של שוד מזוין, איומים והשמדת ראיה, לפי סעיפים 402(ב), 192 ו-242 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , בהתאמה. על-פי הנטען בכתב האישום, בשעת לילה ביום 5.11.09 הגיע המשיב לתחנת מוניות ברמלה וביקש להזמין מונית לעיר לוד. במונית שהגיעה ישב אדם נוסף. המשיב הודיע לנהג כי עליהם לאסוף חבר נוסף מהתחנה המרכזית ברמלה (להלן: האחר ), שאכן נאסף על-ידי המונית. לאחר שהנוסע הראשון ירד מהמונית, עבר המשיב לשבת במושב שליד הנהג וכיוון אותו ליעדים שונים בעיר לוד. בשלב מסוים, הורה המשיב לנהג המונית לעצור, שלף סכין, הצמיד אותה לצווארו של הנהג, הודיע לו כי מ דובר

בשוד ודרש ממנו את כספו. בו-בזמן, האחר הכה את הנהג בראשו באמצעות אגרופיו, ואף יצא מהרכב, פתח את דלת הנהג ובעט בגופו של הנהג. נהג המונית מסר למשיב כ-600 ₪, אך המשיב לא התרצה ודרש ממנו סכום נוסף. הנהג השיב למשיב כי אין ברשותו עוד כסף ואף נתן לו את ארנקו, ומשראה המשיב כי אכן אין כסף נוסף בארנק, השליכו לתוך המונית. בהמשך, שדד המשיב מנהג המונית גם את הטלפון הסלולארי שלו, ולאחר מכן, בטרם ירד עם האחר מהרכב, איים על הנהג כי ירצח אותו אם יתלונן במשטרה. ביום 26.11.09 נחקר המשיב במשטרה בגין הארועים הנזכרים, ולאחר שהוצג בפניו סרט שצולם במצלמות האבטחה של תחנת המוניות, בו הוא נראה נכנס למונית הנזכרת, תפס המשיב את דיסק הסרט, שבר אותו וזרק את השברים על הרצפה, תוך שהוא אומר "זה מה שתקבלו ממני".

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר עיכובים בדיון בבקשה לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב וקבלת חומר החקירה ובחינתו, התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' אמיר) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת, לאחר שבא-כוחו של המשיב הביע הסכמתו לענין קיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים ולקיומה של עילה למעצרו של מרשו, ולאחר שלא עלה בידו להמליץ על חלופת מעצר עבורו. לצד זאת, הורה בית המשפט, לבקשת הסניגור, כי המשיב ייבדק במהלך מעצרו על-ידי פסיכיאטר, לצורך בחינת כשירותו לעמוד לדין. עוד קבע בית המשפט כי ככל שבהמשך יהיה הסניגור מעוניין לפנות בבקשות נוספות בנוגע למעצר, בין על יסוד חוות-הדעת הפסיכיאטרית שתוגש ובין על יסוד אחר, הוא יוכל לעשות זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר או בקשה אחרת.

3.

מאז ועד עתה, המשיך משפטו של המשיב להתנהל. משחלפו קרוב לתשעה חודשים מאז נעצר המשיב והמשפט טרם הסתיים, פונה המדינה בבקשה הנוכחית להאריך את מעצרו. לטענת המדינה, הארכת המעצר נדרשת לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב והמסוכנות הנלמדת מהם לשלום הציבור ולביטחונו; לאור העובדה כי ההליכים בתיק מנוהלים עד כה בקצב משביע רצון, והתיק קבוע לסיכומי הגנה ביום 13.9.10; ולאור העובדה כי העיכובים שחלו בתיק זה, רובם ככולם, נעוצים בקשיי הייצוג של המשיב ובהתנהלותו. עוד מציינת המדינה כי נכון לעת זו, הסתיים שלב ההוכחות וסיכומי המדינה נשמעו ביום 27.6.10; סיכומי המשיב היו אמורים להישמע ביום 5.8.10, אך נוכח קשיי ייצוג שהתגלעו בין המשיב לבא-כוחו שחרר בית המשפט את הסניגור מייצוג וקבע כי המשיב ישמיע את סיכומיו בעצמו בדיון שנקבע ליום 13.9.10. בהקשר זה ציינה המדינה כי לאורך המשפט ייצגו את המשיב שלושה סניגורים ציבוריים וכולם שוחררו מייצוג עקב חוסר שיתוף פעולה והתנהלות בעייתית של המשיב. לפיכך, החליט בית משפט קמא כי סיכומי ההגנה יושמעו על-ידי המשיב בלא ייצוג.

לאור האמור, מבקשת המדינה כי מעצר המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים.

4.

המשיב ביקש כי ימונה לו סניגור, והוא לא טען לגופה של בקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים יום.

5.

למשיב מונו מספר סניגורים ציבוריים שנאלצו להשתחרר מייצוגו בשל חוסר אפשרות לנהל את הגנתו עקב חוסר שיתוף פעולה מצידו. הסניגוריה הציבורית הגיעה למסקנה כי לא ניתן למנות למשיב סניגור נוסף, לאחר שהוא יוצג על-ידי שלושה סניגורים שונים מהסניגוריה הציבורית שלא עלה בידם לבצע את תפקידם עקב אופן התנהלותו. בית המשפט קמא, שבפניו מתנהל המשפט, הגיע אף הוא למסקנה כי אין עוד מקום למינוי סניגור ציבורי נוסף, וכי המשיב יטען לסיכומי הגנתו בעצמו. בנסיבות הענין, אינני רואה מקום להתערב בהחלטה זו, הבנויה על התרשמות ישירה של בית משפט קמא מאופן התנהלות ההליכים ומהתנהגות המשיב במסגרתם. לאור זאת, החלטתי כי גם הליך זה של בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים יתנהל בלא שהמשיב יהא מיוצג, נוכח חוסר התוחלת בייצוג כזה לאור מהלך הדברים עד כה.

6.

לגוף הבקשה, נראה כי יש מקום לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את המעצר כמבוקש. מסוכנותו של המשיב עולה בבירור מטיב המעשים המיוחסים לו בהליך זה, שנמצאו ראיות לכאורה לביסוסם. גליון ההרשעות הקודמות שלו עשיר וכבד ביותר, וכולל עבירות מסוגים שונים, ביניהן עבירות רכוש, אלימות, הפרת הוראה חוקית, סמים, תקיפת שוטרים ועובדי צבור, ועוד. העבירות נשוא הליך זה בוצעו זמן קצר לאחר שחרורו של המשיב מריצוי מאסר, כשתלוי נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה. גם במהלך החקירה בעבירות אלה, נהג המשיב באלימות כלפי אנשי חוק, ובמהלך הדיון המשפטי עצמו אף התפרע והשליך חפץ לעבר כבוד השופטת היושבת בדין.

המשפט עומד בפני סיום, וקבוע לסיכומי ההגנה ביום 13.9.10.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להתקבל, ויש לקוות כי המשפט יסתיים בתוך תקופת הארכה זו.

אני מאריכה, אפוא, את מעצר המשיב בתשעים יום, החל מיום 1.9.10, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.