בש"פ 6149/97 שמעון אמסלם נ. מדינת ישראל

העורר, נהג משאית, היה מעורב בתאונת דרכים בה קופחו חייו של נהג מכונית פרטית. בעקבות התאונה נפסל העורר, על-ידי קצין משטרה מוסמך, מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 90 ימים. משהואשם, בפני בית-משפט השלום לתעבורה, בגרימת מוות ברשלנות, נעתר בית המשפט לבקשת המאשימה ופסל את העורר מלהחזיק ברישיון הנהיגה עד לתום ההליכים במשפטו. על החלטה זו ערר העורר לפני בית המשפט המחוזי, ומשנדחה עררו - הגיש את הערר שלפניי.

נסיבות אירוע התאונה, שבגרימתה מואשם העורר, היו חמורות ביותר. העורר נהג במשאית מסוג "סמיטריילר" (תומך ונתמך) באורך כולל של 19.5 מטר. הוא יצא במשאיתו, בשעת 2200 לערך, מקלנסאווה לכיוון טייבה. לאחר שעשה כברת-דרך קצרה, נמלך העורר בדעתו והחליט לשוב על עקבותיו. במטרה לסובב את משאיתו, נע בהילוך אחורי לעבר דרך עפר המסתעפת משמאל לכביש שבכיוון נסיעתו, ובעוד הוא עסוק בתימרון זה - תוך שמשאיתו הארוכה חוסמת את הכביש לכל רוחבו - הגיעה מכוניתו של המנוח, מכיוון הנסיעה הנגדי, והתנגשה בדופן הקדמית השמאלית של הנתמך. אין כל ספק שניסיונו של העורר לסובב את משאיתו במקום זה לקה ברשלנות חמורה. אין המדובר כאן בהפרה של חובת הזהירות שנבעה מהיסח-דעת רגעי, או מהערכה מוטעית של הנתונים הסביבתיים, אלא במהלך מתוכנן, שהיה בו משום נטילת סיכון אדיר לגרימתה של תאונת דרכים קשה. ולמרבה הצער, מה שצפוי היה כי יתרחש אכן התרחש. מי שנוהג כפי שנהג העורר במקרה האמור מעיד על עצמו כי הוא לוקה בחוסר שיקול-דעת בסיסי; ומכאן מתבקשת המסקנה כי העורר - אם יורשה לחזור ולנהוג - עלול בנהיגתו לסכן את שלום המשתמשים בדרך.

העורר הוא נהג מקצועי העוסק במלאכתו כעשרים שנה. יש לחובתו הרשעות בעבירות תעבורה, אך מעולם לא היה מעורב בתאונה קשה. הסניגור טען, כי מעברו הנקי-ביחס של העורר ניתן להסיק שהתאונה נשוא האשמתו היתה בבחינת כישלון חריג שאינו מאפיין את דרך נהיגתו הרגילה, ולכן, במעורבותו בתאונה זו - קשה ככל שהיתה - אין כדי להקים בסיס למסקנה שהעורר הוא נהג העלול לסכן את ביטחון הציבור.

חוששני שגם הניסיון החיובי-ביחס, שנצבר לגבי נהיגתו של העורר בעבר, אינו יכול לסייע לו. רק במהלך הדיון לפניי הוברר, כי בשל עבירת איומים כלפי אשתו, בה הורשע העורר לפי הודייתו, בשנת 1995, הטיל עליו בית-משפט השלום לאחרונה, בין היתר, "מבחן סמים" למשך שמונה-עשר חודשים. גזר-דין זה, שנתבסס על המלצת שירות המבחן והסכמת התביעה, ניתן ימים אחדים לאחר התאונה הקטלנית נשוא דיוננו. בטרם אחליט בערר ביקשתי לעיין בהחלטות בית-משפט השלום ובתסקירי המבחן בפרשה האמורה. מן העיון בחומר שהומצא לי עלה, כי העורר התמכר בעבר לסמים מסוכנים. על רקע מאמציו להיגמל מהתמכרות זו נדחה מתן גזר הדין במשפטו, פעמים אחדות, וזאת במטרה לאפשר לשירות המבחן לעקוב אחר הצלחת תהליך הגמילה. בתסקירים שהוגשו לבית-משפט השלום נכללו תיאור והערכה חיוביים של מאמצי העורר. ואולם מן האמור בתסקיר המשלים האחרון עולה, כי בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה נקלע תהליך הגמילה של העורר לקשיים, ובאחת הבדיקות שנערכו לו נתגלה מימצא שהעיד על שימוש בסם מסוג הירואין.

לנוכח עובדות אלו מתחזקת ההערכה, המיוסדת על נסיבות אירוע התאונה, שאם יורשה לשוב ולנהוג, עלול העורר לסכן בנהיגתו את שלום הציבור וביטחונו. אשר על כן הנני מחליט לדחות את הערר.