בש"פ 6152/00 פאדי מישלב נ. מדינת ישראל

כנגד העוררים הוגש ביום 2.7.2000 כתב אישום בו יוחסו לשניהם עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד ונהיגה ללא רשיון נהיגה. על פי הנטען בכתב האישום העורר 1 נהג ברכבו ללא רשיון נהיגה אל עבר כפר ירכא, שם נמצא העורר 2, אשר נהג ברכב, אף הוא ללא רשיון נהיגה, מכפר ירכא אל צומת כפר יובל, שם עצרו את הרכב, הנאשם 1 ירד מ מנו, ניגש לשיח המצוי בקרבת הצומת ונטל משם תיק ובו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 2.968 קילוגרם. הוא הכניס את התיק אל המכונית, והשניים המשיכו בנסיעתם עד שנעצרו על ידי כוח משטרה.

עם הגשת כתב האישום נגד העוררים, נתבקש גם מעצרם עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (השופט ח' גלפז) קיבל את הבקשה. הוא קיבל את טענת המשיבה, כי מתקיימות במקרה זה ראיות לכאורה להרשעת שני העוררים, כי קיימת עילת מעצר, וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר. בא-כוח העוררים ביקש להבחין בין העוררים. הוא הסכים, כי מתקיימות ראיות לכאורה ביחס לעורר 1, אך טען, כי כל שיש כנגד העורר 2 הוא העובדה שנהג ברכב, ואין כל ראיה הקושרת אותו לסמים. הוא טען, כי לפי גירסת העורר 2, בא אליו העורר 1 וביקש ממנו, כי יסיע אותו אל המקום בו נמצאו הסמים, משום שאין לו רשיון נהיגה, כאשר הוא לא ידע כלל את סיבת הנסיעה. אשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר, טען בא-כוח העוררים, כי לעורר 1 אין כל עבר פלילי, ולכן ניתן לתת בו אמון ולהסתפק בחלופת מעצר.

דין הערר להדחות ביחס לשני העוררים. אשר לעורר 1 - כאמור, לא כפר בא-כוח העוררים בכך שמתקיימות ראיות לכאורה נגדו, ובשל סוג העבירה בה הואשם קמה גם חזקת מסוכנות; לא הובאה בפניי כל טענה לפיה חזקה זו נסתרה בנסיבות המקרה דנן. אשר על כן, מתקיימת גם עילת מעצר כנגד העורר 1. אשר לעורר 2, גירסתו על פניה אינה מעוררת אמון - מדוע יבוא העורר 1 אליו ויבקש ממנו לנהוג במכונית, משום שאינו רוצה לנסוע ללא רשיון, כאשר נהג בה עד לפגישתו עם העורר 2 ללא רשיון? ואם חשש מפני נסיעה ללא רשיון נהיגה, מדוע זה פנה אל העורר 2, אשר אף הוא אינו מחזיק ברשיון נהיגה? וכיצד זה הסכים העורר 2 להסיע את העורר 1 נסיעה של כ60- קילומטר, מכפר ירכא עד למקום הימצא הסמים, מבלי לשאול כל שאלה בקשר למטרת הנסיעה? ובמיוחד כאשר הוא עצמו ללא רשיון נהיגה. אשר על כן, לא הצליח העורר 2 לסתור את הראיות הלכאוריות של המשיבה לפיהן העורר 2 היה שותפו של העורר 1 בנסיעה שמטרתה איסוף הסם; ולפיכך, השתכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה גם נגד העורר 2. אשר לעילת המעצר, הרי גם ביחס לעורר 2 לא הובאה כל טענה לסתור את חזקת המסוכנות, הקמה בעבירת סמים מן הסוג בה הואשם העורר 2.

בחנתי גם את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, אך הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין לא ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר. מדובר במקרה זה בכמות עצומה של סם שהוא מהקשים הקיימים, כאשר נאמר כבר לא פעם בפסיקה שעבירות סמים הן עבירות אותן ניתן לבצע גם בעת שחרור בתנאים מגבילים, והפיתוי הכספי בביצוען הוא רב, בדרך כלל אין לשלול את הסכנה הנשקפת ממבצעיהן על דרך של חלופה, על כן רק בנסיבות מיוחדות ניתן להסתפק בחלופת מעצר. נסיבות כאלה לא מתקיימות במקרה דנן.

אשר על כן, הערר נדחה.