בש"פ 6157/01 שמעון בשן נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז1977-. על פי כתב האישום, ביום 5.3.01 בשעה 18:30 או בסמוך לכך, עמד העורר במרפסת ביתו הפונה לרחוב אבולעפיה ביפו וראה את סעיד עבאס (להלן: המנוח) כשהוא מתכופף בסמוך למכונית שחנתה במקום. העורר, אשר סבר כי בכוונת המנוח להזיק למכונית, ביקש ממנו להתרחק ממנה. בין המנוח לעורר התפתח ויכוח והשניים החליפו ביניהם קללות חריפות, או אז גמלה בלבו של העורר החלטה לרצוח את המנוח. העורר נכנס מן המרפסת אל ביתו, הצטייד בסכין מטבח בכוונה לרצוח באמצעותה את המנוח, הטמין אותה בכיס מכנסיו ויצא את ביתו. העורר ניגש אל המנוח והשניים החלו להחליף ביניהם מהלומות. במהלך המריבה, בכוונה לגרום למותו של המנוח, שלף העורר את הסכין מכיס מכנסיו ודקר את המנוח מספר דקירות בגבו, בזרועו השמאלית, בכף ידו השמאלית ודקירה עמוקה בבית החזה משמאל שגרמה למותו. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק) קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על בקשה זו מונח הערר שבפני.

2.המאשימה טוענת שמדובר ברצח (או, למצער, הריגה). הנאשם טוען טענת הגנה עצמית המשולבת בטענה שהמנוח הוא שגרם, בשגגה, למותו שלו.

3.בית המשפט המחוזי סקר את הראיות השונות. הוא הצביע (בצדק) על כך שישנן ראיות סותרות. חלק מהעדים (הנמנים לכאורה על "קבוצתו" של המנוח) מסרו גרסה שממנה עולה לכאורה תמונה לפיה דקר העורר את המנוח בכוונת מכוון, אחרי שבחורות שהיו עם העורר הפצירו בו לא לעשות כן. עדים אחרים סיפרו על קבוצה גדולה של ערבים שתקפו את העורר ותיארו את פעולת העורר כהתגוננות. אכן - בליל של ראיות סותרות. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי שטענת ההגנה העצמית דינה להתברר באופן יסודי במשפט עצמו ולא בשלב המעצר. לשיטתו - כאשר בחומר הראיות מצוי ביסוס לתיאור ההתרחשות הכלול בכתב האישום, לפיה תקף המשיב את המנוח וגרם למותו באורח מכוון (או לכל הפחות - מתוך המצב הנפשי הנדרש בעבירת ההריגה), אין לבית המשפט אלא לקבוע - על אף קיומן של ראיות סותרות, שהתביעה הציגה ראיות לכאורה היכולות לבסס, באורח סביר, הרשעה.

4.בחנתי את הראיות בדרך שונה מדרכו של בית המשפט המחוזי ובסופה של הדרך הגעתי לאותה התוצאה. כבסיס בחנתי את גרסת העורר עצמו בקלטת השחזור בה צפיתי. את גרסת העורר בדקתי גם בשים לב לגרסתה של חברתו, מעיין שמה, שאינה חשודה עלי כמי שרצתה להזיק לעורר. הנחתי, לצורך העניין, כמה הנחות לטובת העורר המבוססת על גרסתו-הוא בשחזור. הנחתי שהעורר הבחין מביתו שהמנוח מוציא אוויר מגלגלי מכונית, עוד הנחתי שכשירד העורר מביתו, הוא נטל עימו סכין למקרה ויהיה צורך בהגנה עצמית. הנחתי גם שברחוב התפתחה קטטה בה הותקף העורר. המנוח, לפי הנחותי, נטל קרש בידו. המנוח והעורר הגיעו לתוך חדר מדרגות בבית בו מתגורר העורר. ההנחות הללו שהנחתי סותרות חלק מן העדויות. עם זאת, גם באת כוח המאשימה הסכימה להניח לצורך הדיון לאור חלקן של הראיות שהמנוח נטל קרש בידו עובר לתקיפתו. אחרי שלל ההנחות הללו, הגענו לרגע הקריטי - ההתרחשות בחדר המדרגות, כתוצאה ממנה נהרג המנוח מסכינו של העורר. העורר טען בקלטת השחזור שחדר המדרגות היה חשוך. לגרסתו, המנוח ניסה להכותו בקרש שהיה בידו; העורר שלף לשם התגוננות את הסכין שהיתה עימו. המנוח לא הבחין בסכין, בגלל החשיכה, וכשהניף את הקרש הוא נתקל בסכין. הדקירה בסכין, לשיטה זו, כלל לא היתה תוצאה של מעשה אקטיבי של העורר אלא כל כולה באשמת המנוח. עם זאת מסכים העורר בקלטת השחזור שכנראה, פרט לאותה דקירה מקרית, הוא עצמו דקר דקירה נוספת. גרסת העורר כשלעצמה מעוררת על פניה קשיים. העורר התקשה, כך ניכר מקלטת השחזור, להדגים כיצד אירע הדבר שהמנוח הלם בו בקרש ובד בבד נדקר מסכינו. הנפת הקרש מצריכה מרחק מסויים בין העורר ובין המנוח. ולעומת זאת אם המנוח נדקר מהסכין שהיתה בידי העורר, בה לא הבחין, יש צורך בקירבה פיזית בין השניים. אך אין זה הקושי היחיד בו נתקלת גרסת העורר. קושי נוסף נעוץ בדו"ח הפתולוגי המשתלב דווקא עם דבריה של מעיין, חברתו של העורר. הדו"ח הפתולוגי קובע כי מותו של המנוח נגרם בעקבות מעבר תעלת דקירה דרך בית החזה. פצע הדקירה נגרם מלהב באורך של לפחות 6 ס"מ. בנוסף נמצאים פתחי חתך בגב, בזרוע השמאלית ובאצבע של כף היד השמאלית, שיכלו להיגרם זמן קצר לפני המוות מהלהב. הפציעות הללו אינן מתיישבות, לכאורה, עם תיאורו של העורר. לעומת זאת הן מתיישבות היטב עם אחת מגרסאותיה של מעיין. מעיין מסרה כמה גרסאות סותרות. תחילה לא רצתה כלל למסור גרסה. עיקר לענייננו הוא שמעיין סיפרה בהודעתה מיום 7.3.2001, שהעורר עשה תנועות הגנה עם הידיים, הוציא משהו מכיסו ואז היא הבחינה בכמה תנועות של דקירות שעשה העורר. היא הדגימה לחוקרים תנועות של הנפת יד. זו אינה גרסתו של העורר. הדקירה הקטלנית בבית החזה מצריכה גם, לכאורה, פעולה של נעיצת הסכין, ואינה מתיישבת עם גרסת התאונה העצמית שהעלה העורר.

5.גם כשאני מניחה לטובת העורר שלל הנחות כאמור, על אף שיש עדויות הסותרות הנחות אלה - התמונה המצטיירת איננה תמונה של תאונה (באשמת המנוח) או של הגנה עצמית. לפי המתואר בהודעתה של מעיין, העורר השיב מלחמה שערה. אין בפיו הסבר גם למספר הרב של הדקירות.

6.בשלל הנחות נוחות אלה ישנן איפוא ראיות לכאורה, ואחת היא אם מדובר ברצח או בהריגה. לעורר הרשעות קודמות רבות וביניהן עבירת אלימות קשה. ההתרשמות מצפייה בקלטת השחזור, המבוססת כולה על דבריו של העורר הוא שמדובר באדם מהיר חימה. חזקת המסוכנות לא נסתרה ואין גם מקום לחלופת מעצר.

7.אני דוחה את הערר.