בש"פ 6158/01 אריק אבוחצירא נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על מעצר עד לסיום ההליכים. גדר הספקות הוא אם יש ראיות לכאורה נגד העורר.

2.העורר ואחרים הואשמו בפרשה מורכבת של יבוא קוקאין מדרום אפריקה לארץ. לא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך שיש בידי המאשימה, כעקרון, ראיות מהן ניתן ללמוד על המסכת הכללית המתוארת בכתב האישום. המחלוקת היתה בשאלת קיומן של ראיות קבילות נגד העורר. אתאר איפוא בקצרה את כתב האישום. נזכור כל העת כי כל המיוחס לעורר - שנוי במחלוקת.

3.על פי כתב האישום, נשלחו מדרום אפריקה לישראל דרך הולנד שתי קופסאות שימורים, ובהן קוקאין. המשלוח אמור היה להגיע לכתובת מסויימת. רשויות המכס בהולנד איתרו את הסם בעת שהמשלוח עבר בשדה תעופה בהולנד. הן דיווחו למשטרת ישראל, והסם נשלח ארצה. משטרת ישראל החליפה את הקופסאות עם הסם בקופסאות אחרות והניחה בתוכן חומר הדומה לסם. בכתב האישום נטען כי העורר קשר בצוותא עם רפי בן שימול ואחד דהאן, לייבא את הסם לישראל, להפיצו בארץ ולהתחלק בכספי מכירתו. דהאן נמלט, ועד כה לא אותר.

4.עוד נטען כי הקושרים האמורים סיכמו ביניהם, כי לארץ יגיע אזרח זר, תושב דרום אפריקה, גאוין דונולי, שישמש כבלדר. גאוין אמור היה לקבל בדירה בתל-אביב את החבילה ובתוכה הסם המסוכן והוא אמור היה להעבירה לידי העורר, בן שימול ודהאן, והכל בתמורה כספית של 5,000 דולר.

5.גאוין אכן הגיע ארצה. הוא התקשר טלפונית לאנשי הקשר בדרום אפריקה והודיעם כי נחת בישראל.

6.בן שימול, בעצה אחת עם העורר ודהאן, שכר דירה בתל-אביב עבור גאוין. הוא גם מסר לו טלפון סלולרי ומטען שקיבל מהעורר. במהלך שהייתו של גאוין בדירה, התקשר אליו העורר מספר פעמים ונתן לו הנחיות להמתין למשלוח. בינתיים, הגיעה החבילה ותכולתה הוחלפה, כאמור, בקופסאות שימורים חלופיות ובהן חומר הנחזה כסם מסוכן. איש משטרה התחזה לדוור והביא את החבילה לגאוין. אחר-כך נעצר גאוין על ידי אנשי המשטרה, שהמתינו יחד עמו לבואם של מייבאי הסם המסוכן לדירה.

7.כאן מתחילה פרשת הנסיון של העורר ואחרים להעביר את ה"סם" לירושלים. אקדים ואומר, לשם בהירות התמונה, כי לאחר עיון בחומר הראיות שהוצג לי, השתכנעתי שיש ראיות לכאורה לגבי חלקו של העורר משלב זה ואילך: כתב האישום מתאר שתחילה יצא רפי בן שימול לרחוב בו מצויה הדירה כדי לבדוק שהשטח "נקי" מאנשי משטרה. כך עשה בשליחות העורר ודהאן. הוא התרשם שהשטח "נקי". באותו ערב הגיעו העורר ובן שימול בעצה אחת עם דהאן כדי לתצפת על הרחוב בו מצויה הדירה. הם הגיעו ברכב המצוי בחזקת בן שימול. העורר המתין ברכב. בן שימול ניגש לתיבת הדואר בבנין, הניח בתיבה שטר של 200 ש"ח וכן כרטיס ביקור עליו רשם כתובת בירושלים אליה אמור היה גאוין להביא את הסם. אחר כך התקשרו העורר ובן שימול מטלפון ציבורי לגאוין, והורו לו לקחת את הכסף ואת כרטיס הביקור מתיבת הדואר. למעשה בדירה היה איש משטרה שהתחזה לגאוין והוא מסר שלא מצא בתיבה את הכסף ואת הפתק. העורר ובן שימול חששו פן התגלו ונסעו חזרה לירושלים. הם טכסו עצה כיצד להביא את הסם. האלטרנטיבה שמצאו היתה לשלוח נהג מונית תמים שיביא את גאוין - ועמו הסם - לירושלים. השניים נפגשו בירושלים יחד עם דהאן ונער בשם אלירן בביתו של אלירן. גם אלירן הוא נאשם בפרשייה זו. בחדר האמבטיה בבית שותף אלירן בפרטי הקשר וסוכם שיקבל 10,000 ש"ח עבור ביצוע חלקו. את התשלום לנהג היה אמור לבצע אלירן. העורר התקשר לתחנת מוניות מסויימת, שוחח עם נהג מונית, יצחק שמו, וסיכם עמו שתמורת 240 ש"ח יובא גאוין מתל-אביב לדירה בפסגת-זאב. העורר נתן לנהג המונית את הכתובת בתל-אביב. אלירן נשלח לתחנת המוניות ומסר ליצחק 240 ש"ח במזומן. נהג המונית שם פעמיו לתל-אביב. בדרך התקשר אליו העורר ומסר לו את הפלאפון של גאוין, כדי שנהג המונית יתקשר עמו בהגיעו לדירה. כך עשה נהג המונית. מי שירד אליו עם חבילת ה"סם" היה איש המשטרה שהתחזה לגאוין. כעבור זמן מה, עצרה המשטרה את המונית. בינתיים המתינו העורר, בן שימול ודהאן בירושלים לגאוין. הרכב בו נסעו נבדק בבדיקה "שגרתית" של המשטרה. למעשה - לא היתה זו בדיקה שגרתית אלא חלק מהמעקב שניהלה המשטרה אחריהם. משבושש נהג המונית להגיע לירושלים חששו השלושה והחליטו לנתק מגע.

8.העורר מואשם ביבוא הסם ובעבירות נלוות, ובהן - נסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. כפי שכבר נרמז, הגעתי לכלל מסקנה, לאחר עיון בראיות שהועמדו לרשותי, שישנן ראיות קבילות נגד העורר, בכל הנוגע לנסיון להעביר את ה"סם" מתל-אביב לירושלים. הראיה המרכזית היא הקלטת שיחה בין חוקרים ובן שימול. בן שימול לא נקב בהקלטה זו בשמותיהם של המעורבים האחרים. ניכר מתוך האזנה להקלטה, כי בן שימול חושש להעיד. הוא היה מוכן להפליל את עצמו, אך לא להפליל אחרים. בן שימול ציין בהקלטה זו כי הוא לא היה מעורב ביבוא הסם אלא רק במה שקרה "בארץ". בן שימול לא נקב כאמור בשמות האחרים אך ציין כי האחרים היו עמו ברכבו כשהוא נעצר על ידי המשטרה בבדיקה שגרתית של הרכב. כאמור - הבדיקה לא היתה בדיקה שגרתית כלל ועיקר. החשודים היו תחת מעקב והמשטרה בדקה אותם במתכוון. יחד עם בן שימול היו ברכב בעת הבדיקה דהאן והעורר. מכאן - שבן שימול הפליל את השניים בלי לנקוב בשמם. המשטרה גילתה את אוזנו של בן שימול במהלך ההקלטה, שהבדיקה השגרתית, כביכול, היתה למעשה בדיקה מכוונת.

9.בן שימול שוחח בתא המעצר עם מדובב. הוא הסביר למדובב כיצד הסגיר, שלא ביודעין, את שותפיו לעבירה. למדובב אמר שהוא ציין בפני החוקרים, ששותפיו היו עמו בבדיקה השגרתית של הרכב, והסתבר לו כי השוטרים יודעים על הבדיקה. לפני המדובב הזכיר בן שימול את העורר בשמו . הוא סיפר למדובב על נסיעתו לתל-אביב עם העורר, על כך שהוא הניח בתיבה כסף יחד עם הכתובת. עוד סיפר על כך שהעורר התקשר לגאוין בענין הכסף וכרטיס הביקור, הוא הזכיר בשיחה עם המדובב שהם שלחו את אלירן לשלם לנהג המונית.

10.פרט להקלטות של בן שימול עם חוקרים ועם המדובב, ישנה ראיה מפלילה נוספת נגד העורר בעדויות אנשי תחנת המוניות: נהג המונית יצחק סיפר כיצד נשלח להביא את התייר מתל-אביב, אך הוא לא ידע את זהות שולחו. אביו של יצחק, העובד אף הוא בתחנה, מסר הודעה על כך שכשבנו היה במעצר, הופיע בתחנה העורר והתעניין בנסיעה לטבריה, ואגב כך הזכיר כי יצחק אמור היה לנסוע לירושלים בלילה הקודם. נראה שהעורר ניסה לדלות מהאב אינפורמציה בשאלה אם יצחק חזר. סדרן אחר בתחנה הכיר את העורר וזיהה אותו. נהגי המוניות קושרים איפוא את העורר לנסיעה בה נשלח הנהג יצחק להביא את גאוין מתל-אביב.

11.בנוסף, פירטה הערכאה הראשונה קטעים מדברי אלירן. בא-כוח העורר חולק על משמעותם, אך נראה לכאורה, שהם משתבצים בתמונה הכוללת אותה תיארתי.

12.רפי בן שימול מצויין בכתב האישום כעד מעדי התביעה. הוא לא מסר הודעה בכתב וגם חזר וביקש שלא להיות עד. בנסיבות אלה ישנה הסתברות גבוהה לכך שדבריו בחקירה ובפני המדובב יוגשו כראיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. לדברי בן שימול יש חיזוק בשאר הראיות שמניתי. יש איפוא די ראיות קבילות לגבי מעורבותו של הנאשם מן השלב בו נעשה נסיון להביא את הסם לירושלים. אין בחומר אשר הוצג לי - ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות - ראיה ישירה לגבי מעורבות העורר

ביבוא הסם. זוהי אולי מסקנה אפשרית, אך לא בהכרח מחייבת המציאות, מהנסיבות שתוארו.

13.כדי להצדיק את מעצרו של העורר, די במעורבותו הפעילה בשלב הבאת הסם מתל-אביב לירושלים. לצורך החלטתי זו אני מניחה שאין ראיה הקושרת אותו ליבוא הסם. עם זאת, גם בהנחה זו יש הצדקה מלאה למעצרו בלא חלופת מעצר. בהנחה זו, העורר הינו חלק מרשת הפצת סמים. כל המעורב ברשת כזו לגבי סם מסוג קוקאין, דינו מעצר ללא חלופת מעצר, פרט לנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות בענייננו.

14.בשולי הדברים: הראיות בתיק זה מבוססות במידה רבה על תמלילים ללא הודעות כתובות. בתמלילים בהם עיינתי מצויין במקרים רבים "לא ברור". הקפדתי להסתמך אך ורק על קטעים ברורים בהם אין חשש שתיפול תקלה עקב אי-פיענוח של ההקלטה. יחד עם זאת רואה אני חובה לעצמי לציין כי המצב בו ההקלטות לקויות, כמו בתיק זה, מאפיין לצערי עניינים רבים בהם נתקלתי בבית משפט זה ובבית משפט המחוזי. הקלטה המפוענחת רק באופן חלקי עלולה להביא, חלילה, לתקלה חמורה. על תקלות חוזרות ונשנות כאלה ראוי שהגורמים המוסמכים יתנו את הדעת.

14. הערר נדחה.