בש"פ 6158/06 אורן דרמון נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט דוד רוזן ), מיום 20.7.06, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לשינוי זמני של מקום מעצר הבית שבבית הוריו, בו הוא שוהה כבר מזה 7 חודשים. בקשתו היא כי יתאפשר לו להתלוות למשפחתו, המפקחת עליו בגדר מעצר הבית, לחופשה משפחתית באילת, במלון "אגמים", לתקופה של 7 ימים.

בהחלטתו מיום 14.12.05, בגדרה החליט על שחרורו של העורר ושל הנאשם יחד עמו למעצר בית, אפיין בית המשפט המחוזי את התנהגותם של השניים כ"אלימות בוטה ובריונית". חרף זאת מצא, לאור תסקיר שירות המבחן ועברם הנקי של שני הנאשמים, כי ניתן להורות על שחרורם למעצר בית מוחלט. בהמשך צומצמה מסגרת השעות של מעצר הבית, כך שהעורר יוכל לצאת לעבודה בשעות היום.

בהחלטתו נשוא הערר ציין בית המשפט קמא, כי הוא נדרש לאזן בין האינטרס והצורך של המבקש בהקלה – יציאה עם משפחתו לחופשה של 7 ימים באילת – לבין מידת הסיכון הקיימת באם יוחלט על הקלת תנאי השחרור. בבחנו את הבקשה קבע בית המשפט, כי "אין בכוחו של אינטרס זה להוות 'משקל נגדי' לאינטרס הציבור לשמור על ביטחון ושלום הציבור מפני מסוכנותו של המבקש".

בעררו טוען העורר, כי בכך שגה בית המשפט קמא. הוא מטעים, כי מטרת מעצר הבית היא להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של המשוחרר בערובה בתנאים של מעצר בית, וכי מעצר הבית לא נועד להענשתו.

בעניין זה מקובלת עלי עמדתו לחלוטין. ברם, אין עולה מהחלטת בית המשפט קמא שזו הודרכה על פי שיקול עונשי. בית המשפט החליט כפי שהחליט מתוך שיקול של שמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנות העורר. ככלל, אין בית המשפט לערעורים נוהג להתערב במתכונת החלופה, מיקומה ותנאיה, כפי שזו נקבעה על ידי הערכאה הדיונית. בנסיבות העניין שלפניי לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.