בש"פ 6158/11 חוסני חטיב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.8.11 (השופט יונתן אברהם) בתיק מ"ת 24589-07-11, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית.

רקע והליכים

ב.

העורר הודה והורשע ביום 17.7.11 בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתיק הואשמה גם רעיתו בשיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כנאמר בכתב האישום, במועד שאינו ידוע, הטמין העורר בביתו אקדח הטעון מחסנית, וכן שתי מחסניות נוספות, בלא רשות על פי דין להחזיקם. הטיעונים לעונש נדחו ליום 24.10.11 לצורך קבלת תסקיר. על פי הסכמת הצדדים, נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח משמורנים, תוך הפקדת ערבות. כן סוכם כי ככל שהעורר יחזור למקום עבודתו עם תחילת שנת הלימודים, תוגש בקשה לעיון חוזר בהתאם, והיא תידון לגופה.

ג.

העורר הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר, בה עתר כי יותר לו לשוב לעבודתו בבית הספר בו שימש כמורה עובר למעצרו (תוך אפשרות לצאת לעבודתו כמורה בימים ב'-ה' ושבת בין השעות 15:30-7:30). נטען בבקשה, כי נוכח האמור בסיפא להסכמה בענין שחרורו, שנזכרה מעלה, יש להיעתר לבקשתו. המדינה התנגדה לבקשה. לטענתה נשקפת מן העורר, שהורשע בעבירה חמורה, מסוכנות גבוהה ולא ייתכן ימשיך לכהן כמורה ומחנך. כן נאמר כי עניינו של המבקש תלוי ועומד בפני נציב שרות המדינה להכרעה בשאלה אם ישוב לעסוק בחינוך אם לאו נוכח הרשעתו. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו כי לא התקיימה אף אחת מן החלופות המנויות בסעיף 52 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

שיש בה כדי לשנות מתנאי מעצרו על דרך עיון מחדש – לא נתגלו עובדות חדשות, לא נשתנו הנסיבות, ולא חלף זמן ניכר מאז שוחרר העורר לחלופת מעצר. כן קבע בית המשפט כי אין באמור בסיפא להסדר הדיוני כדי לשמש הסכמה או נסיבה התומכת בקבלת הבקשה שכן נאמר שם במפורש כי הבקשה "תידון לגופה". על החלטה זו הערר הנוכחי.

הערר

ד.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט כשהשתית את החלטתו על סעיף 52 לחוק המעצרים. לטענת העורר, הסכמת הצדדים, לה ניתן תוקף של החלטה, מאיינת את הצורך בהתקיימות אחת החלופות המנויות בסעיף 52 לחוק. לטעמו כל שנותר לדון בו הוא האם ראוי העורר לאמון ולהקלה בתנאי מעצרו. לענין זה טוען הוא, כי מאחר שלא הפר תנאי מעצרו; הוא נעדר עבר פלילי; והודה בעבירה המיוחסת לו – אין נשקפת ממנו מסוכנות. לבסוף טוען העורר, כי סוגיית חזרתו לעבודתו ראוי שתיבחן במישור המשמעתי ולא במסגרת ההליך הפלילי.

הדיון

ה.

בדיון טען עו"ד ח'טיב לעורר, כי עניינו מונח מזה כחודש ומחצה בפני נציב שירות המדינה, ולדעת ההגנה אין מקום להשעייתו; הוא בן 55 ,מורה מזה למעלה משלושים שנה, והשעייתו תפגע לא רק בו אלא גם בבית הספר; הוא מורה לחינוך מיוחד ובעל ייחוד בבית ספרו. נטען גם, כי שחרורו למעצר בית הוא למעשה הנסיבה החדשה הנדרשת לעיון חוזר, על פי הסכמת הצדדים; מתן גזר הדין ממתין לתסקיר. לדעת העורר הוא ראוי לאמון, שכן עבר לראשונה על החוק בפרשה זו, ויש לשקול את נסיבותיו האישיות בצד ההיבט הציבורי של הצורך בו בהוראה, גם כדי שקופת הציבור לא תצא ניזוקה.

ו.

נציגת המדינה טענה כי שאלת ההשעיה לא נדונה בנסיבות, שכן אין נדרשים אליה בעת קיומם של תנאי מעצר בית, ואם אלה יבוטלו תידון ההשעיה; אך לדעת המדינה אין בכל אופן מקום להיתר לעבודה, משהורשע העורר בהחזקת אקדח טעון שטען כי מצא ליד ביתו, ולא הסביר מדוע החזיק בו.

הכרעה

ז.

אפילו הייתי נכון להידרש לנושא בגדרי עיון מחודש, בלא לדקדק יתר על המידה בפרשנות הנסיבות החדשות ובפרשנות ההסכמה בין הצדדים עם ההרשעה, הקושי שבפני הוא – כפי שציינתי בדיון באולם – שני נעלמים; הראשון, העמדה העונשית של המדינה (הממתינה לתסקיר) וכמובן גזר הדין, והשני, עמדת הנציבות לעניין ההשעיה. דווקא בתחום החינוך, מערכת המנחילה נורמות וערכים, יש קושי טבוע בהחזרת מורה שהורשע בעבירה לעבודתו, בודאי כל עוד לא הובהרה התמונה. מנגד אין להתעלם כמובן מעברו ומנסיבותיו האישיות של העורר שתוארו בתסקיר. ער אני לכך שהמדובר בראשית שנת הלימודים, אך חוששני שעל הנושא להיות מוכרע עם קביעת העמדה העונשית ועמדת הנציבות, ועם גזירת הדין. לדעתי טוב היה אילו דיברו ביניהם גורמי הפרקליטות הפלילית וגורמי המשמעת בנציבות וגיבשו עמדתם בצוותא, כך שבבוא יום גזר הדין תהא בפני בית המשפט תמונה אשר תמונת ראי מתאימה לה תוצג בהליך המשמעתי; זאת - כדי שההכרעות יהיו מהירות יותר וסדורות, תוך שקלול כל הנתונים. בנתון לכך, איני רואה מקום להיעתר לערר.