בש"פ 6167/02 וליד חמדאן נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין שוד מזוין, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובגין שני מקרים של גניבת רכב ושימוש ברכב ללא רשות, עבירות לפי סעיף 413ב וסעיף 413ג לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 28.5.02, הגיע העורר, צעיר כבן 18 עם שני אחרים לסניף בנק הדואר בכפר יסיף. שניים משלושת השודדים נכנסו לסניף הדואר כאשר הם חובשים כובעי גרב ואוחזים באקדחים, אחד מהם אף אחז במקל, ואילו השותף השלישי המתין ברכב מסוג פונטיאק שנגנב יום לפני האירועים האמורים. אחד השודדים בעט בדלת הדלפק וכיוון אקדח לראשה של מנהלת סניף הדואר. שודד אחד לקח ממגירה קופסת עץ ובה 10,000 ש"ח, והשודד האחר ניסה לפרוץ את הכספת אך ללא הצלחה. בדרכם החוצה זרק אחד השודדים מאזניים לעברה של המנהלת. השודדים נכנסו לרכב ונמלטו מהמקום. בנוסף, מואשם העורר בכך שבלילה שבין ה-11.3.02 ל-12.3.02 גנב רכב מסוג אופל קאדט ונטש את הרכב בשביל העולה מכפר ראמה לבית ג'אן.

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לצוות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (השופטת ש' וסרקרוג) נעתר לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר וזאת למרות טענת בא-כוח העורר לגבי מהות הראיות ודרך השגתן. כמו כן קבע כי קמה עילה לעוצרו עד תום ההליכים נוכח מסוכנות העורר, ועל בסיס חשש לשיבוש הליכים, במידה וישוחרר. עוד קבע:

"יש עוד להדגיש, כי המשיב (העורר) הוא בן 18, ועל אף גילו הצעיר, הספיק לבצע מספר עבירות, בכולן נדון ללא הרשעה בבימ"ש לנוער, בשל גילו. ועוד, המשיב לא שיתף פעולה. לגבי אפשרות שיבוש הליכים, יש להזכיר שעם המשיב היו עוד שניים נוספים שטרם אותרו, ושחרורו של המשיב עלול להביא לשיבוש הליכים ותאום גרסאות. ראוי להזכיר כי תיאום כזה עולה לכאורה, בהשוואה לגרסאות של המשיב ושל שני האחרים שנתפסו עמו. בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא, כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בחלופה".

על החלטה זו הוגש הערר המונח בפניי.

בהודעת הערר ובטיעונו בפניי טען בא-כוח העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. לטענתו, מיד לאחר השוד היה העורר בכפר נחף, עובדה זו מתבררת משיחה בטלפון הסלולרי בשעה 8:45, שאוכנה בכפר נחף, ולטענתו לא יתכן כי העורר הספיק להגיע מסניף בנק הדואר בכפר יסיף, שם ארע השוד בשעה 8:15, לכפר נחף בשעה האמורה. בנוסף, העדים בבנק הדואר וגב' מנחם, שחזתה בגניבת הפונטיאק, תיארו את המבצע בצורה שאינה תואמת לתיאור העורר. גב' מנחם אף תיארה את גנב הרכב כבעל שיער מתולתל, בעוד שלעורר שיער חלק. בא-כוח העורר אף התייחס לעדותו של המדובב, לפיה חשף העורר בפניו פרטים מוכמנים וביניהם צבע הרכב והדרך בה נגנב. לטענתו, העורר לא גילה למדובב פרטים מוכמנים, ולמעשה לא דיבר עמו כלל על גניבת הרכב והמקום ממנו נגנב. שיחתם של העורר והמדובב הוקלטה על ידי המשטרה, ובמקביל האזין שוטר לשיחה. מרישומיו של השוטר לא עולה כי העורר גילה למדובב פרטים מוכמנים, בנוסף, קלטות השיחה משובשות, וזאת למרות עדות המפעיל כי המכשירים היו תקינים, ומשכך אין לתת משקל להודעתו של המדובב. בהמשך לטענתו בדבר שיבוש ההקלטה, הביע בא-כוח העורר תמיהות לגבי דרך החקירה של המשטרה בענין. הוא הזכיר מקרה נוסף בו הוקלט העורר במשך שעה וחצי, אך לבסוף נתברר כי ההקלטה בוצעה בתא אחר, והלין על העובדה שלא נערך מסדר זיהוי לאמת את הודעתה של גב' מנחם, ואת הודעתה של מנהלת סניף בנק הדואר. אשר לטביעות האצבע של העורר שנמצאו בחלקו החיצוני והפנימי של הרכב, טען בא-כוח העורר כי לא נשללה גרסתו של העורר כי נסע ברכב כטרמפיסט בהזדמנות אחרת, ואין בהכרח לקשור בין טביעות האצבע ברכב לביצוע השוד. גם בענין זה טען העורר בדבר דרך פעולתה של המשטרה בהעתקת טביעות האצבע, נטען כי העתקת טביעות האצבע נעשתה באופן החורג מהוראות המשטרה, ולכן אין לקבל את הראיה.

עוד טען בא-כוח העורר כי לא מתקיימת בעורר עילת מעצר, לטענתו, העורר אינו מסוכן ואין לו עבר פלילי מכביד, כל עברו מסתכם בענישה ללא הרשעה. כן טען, כי לא נטען כלל שהעורר פעל לשיבוש הליכי המשפט, והעובדה שלא נתפסו חשודים נוספים במעשה אינה מהווה כשלעצמה סיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. אף בהנחה שמתקיימת עילת מעצר, טען כי ניתן להסתפק במקרה זה בחלופה למעצר.

באת-כוח המדינה התנגדה לשחרורו של העורר. לטענתה, השוד התרחש בשעה 8:15 ושיחת הטלפון שאוכנה בכפר נחף התבצעה בשעה 8:48. המרחק בין הנקודות קצר, ולעורר היה די זמן כדי להספיק לבצע את השוד, ולהגיע לכפר נחף. באשר להודעות השונות שתיארו את מבנה גופו של העורר טענה באת-כוח המדינה, כי קיים דמיון ממשי בין התיאורים של העדים לעורר. בהודעתה של גב' מנחם נאמר ששערו מתולתל במקצת, תיאור התואם את מראהו של העורר ביום השוד. עוד טענה לענין עדות המדובב, כי רישומי השוטר לא שיקפו את כל שנאמר בחדר, אלא התייחסו בעיקר להפעלת מכשיר ההקלטה, ולטענת שיבוש הקלטות, מסרה באת-כוח המדינה כי הנושא הועבר לחקירה של המחלקה לחקירות שוטרים. ממזכר שהוצג עולה כי כל שנמסר למדובב היא עובדה שהמשטרה חוקרת פרשיית שוד סניפי דואר וגניבת רכב, ולא נמסרו למדובב פרטים נוספים. הפרטים המוכמנים לא היו ידועים למדובב, ומשכך, בשלב הלכאורי אין סיבה לפקפק בעדות המדובב. עוד טענה, כי גרסת העורר בדבר הנסיעה כטרמפיסט ברכב האמור נשללת בכך שטביעת האצבע נתגלתה על השמשה הקדמית ליד ההגה, ואין זה סביר כי טרמפיסט יגיע למצב בו טביעת אצבעו תימצא במיקום זה. בנוסף, העורר עצמו הכחיש בתחילה שנסע אי פעם במכונית אדומה. לעניין עילת המעצר טענה למסוכנות ובמיוחד כך בשים לב לעברו של העורר שבו ארבע עבירות שעניינן אלימות ורכוש. עוד טענה כי קיימת חזקת מסוכנות בעבירת השוד המזוין, וכן כי קיימת סכנה לשיבוש הליכי המשפט, שכן השותפים האחרים לביצוע השוד טרם נעצרו. משכך, התנגדה באת-כוח המדינה לחלופה למעצר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות.

טביעות אצבעותיו של העורר נמצאו ברכב ששימש לשוד, וברכב אף נמצאה קופסה שנלקחה מזירת השוד. טביעות האצבעות נמצאו הן בחלקו החיצוני של הרכב, והן בחלקו הפנימי בקרבה למקום מושבו של הנהג. אין די בטענות העורר בדבר הדרך בה הועתקו הטביעות כדי להפחית ממשקלן הלכאורי בשלב זה. לכך יש להוסיף את הודעת המדובב, בה נאמר כי העורר גילה פרטים מוכמנים הקשורים לביצוע העבירה. אמנם העובדה ששיחתו של העורר עם המדובב לא נקלטה מעוררת קושי, אך הראיה אינה נטולת ערך על פניה. מכל מקום, בשלב המעצר די בקיומן של טביעות האצבע כדי לקשור את העורר לארוע השוד. בנוסף לראיות אלה קיימות הודעות העדים לשוד, שתיאורם את השודד יכול להתאים לתיאור העורר. משכך, השתכנעתי כי קיים פוטנציאל ראייתי בראיות האמורות אשר מבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר בדין.

העבירות המיוחסות לעורר, הינן עבירות חמורות המקימות חזקת מסוכנות, ולפיכך רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי המואשמים בהן. נסיבות המקרה אינן מצדיקות שחרורו של עורר לחלופה למעצר.

אשר על כן דין הערר להידחות.