בש"פ 6168/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר זה מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.8.10 (כב' השופט מ' פינקלשטיין ) שלא לשנות מתנאי שחרור המוטלים על העורר במסגרת עיכוב ביצוע עונש מאסר של תשעה חודשים שהוטל עליו.

העורר הורשע על פי הודאתו ביום 31.8.09 בעבירות של מעשה מגונה (ריבוי עבירות), ובעבירה של הטרדה מינית בניגוד ל חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 , עקב מעשי עבירות שביצע כלפי המתלוננת, קרובת משפחה, בעת היותה פחות מגיל 14. העורר הוא בן דוד של אבי המתלוננת, והיה בן-בית במשפחת המתלוננת, ונמצא עימה ביחידות לעיתים תכופות. באחד הארועים, הציע העורר למתלוננת להסיעה ברכבו אל בית חברתה, ובמהלך הנסיעה סטה מן הדרך, עצר את הרכב, והחל לגעת בחלקים אינטימיים בגופה וניסה לנשקה, אך היא נרתעה. כשבוע לאחר מכן, בהיותו בבית המתלוננת, הלך העורר אחרי המתלוננת למרתף וניסה לחבקה, והיא נרתעה ממנו. מספר חודשים לאחר מכן, בעת שתלתה כביסה בבית, ליטף העורר את רגלה באמצעות מקל, והציע לה סכום כסף "בתור התחלה", למרות בקשתה שיחדל ממעשיו. העורר שלח לה מיסרונים, ופנה אליה טלפונית בהצעות בעלות גוון מיני, והורה לה לשמור בסוד את פרטי מעשיו, ואף הבטיח לה סודיות מצידו. בהמשך, התנצל בפניה במיסרונים, ושוב הציע לה הצעה כספית.

2.

המדינה בקשה את מעצר העורר עד תום ההליכים, אך בית משפט השלום החליט ביום 13.8.09 לשחררו למעצר בית בבית אחיו ובפיקוחו, בתוספת איזוק אלקטרוני, ובתנאים נוספים. ביום 16.8.10, על פי החלטת בית המשפט, הוספו שני מפקחים.

ביום 31.8.09 הורשע העורר על פי הודאתו בכתב האישום, ועניינו הופנה לבחינת תסקיר שירות מבחן ולהערכת מסוכנות.

3.

בחוות דעת להערכת מסוכנות מיום 15.11.09 נקבע כי קיימת לגבי העורר רמת סיכון נמוכה עד בינונית לביצוע פגיעות חוזרות בעתיד. כן נאמר, כי העורר עשוי להפיק תועלת מהתערבות טיפולית העשויה להפחית ממסוכנותו.

שירות המבחן בתסקירו מיום 11.1.10 התרשם כי בהעדר טיפול שיקומי, קיים סיכון כי העורר יחזור על מעשיו. לאור זאת, המליץ שירות המבחן להפנות את העורר לטיפול אינטנסיבי במרכז יום לטיפול בעברייני מין.

באותו שלב, הביע העורר נכונות להשתלב בהליך טיפולי. אולם, בתסקיר מבחן מיום 9.2.10 ציין שירות המבחן כי חלה נסיגה בהתייחסותו של העורר לצורך בהליך טיפולי. בתסקיר משלים מיום 16.6.10 הודיע שירות המבחן כי העורר משך ידו כליל מן הטיפול, ופרש מהשתתפות במסגרת הטיפולית. שירות המבחן אף הוסיף בתסקירו, כי במהלך הזמן עלולה רמת מסוכנותו לעלות מרמה נמוכה לרמה בינונית אם לא יהיה נתון לטיפול.

4.

ביום 27.12.09 הקל בית משפט השלום בתנאי השחרור של העורר, והתיר לו לצאת לעבודה, וכן לתפילות בבית הכנסת בסוף השבוע.

5.

ביום 11.7.10 ניתן גזר הדין בעניינו של העורר. בית המשפט גזר על העורר עונש מאסר של תשעה חודשי מאסר, בהתייחס לחומרת המעשים, לפגיעה הקשה בקרבן העבירה, תוך שציין, בין היתר, את הערכת שירות המבחן כי בהעדר טיפול מקצועי יעיל, תיווצר מסוכנות ברמה בינונית מצד העורר לפגיעות מיניות חוזרות.

6.

בעקבות גזר הדין, הוסכם על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור העורר. אלא שבקשת העורר להקל באופן ניכר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו, שהמדינה התנגדה לה, נדחתה והתנאים נותרו בעינם. בית משפט המחוזי (כב' השופט פינקלשטיין ) קבע בהחלטה מיום 4.8.10 כי יש להותיר את התנאים המגבילים שנותרו בחלופה בעינם. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדיון בערעור יישמע בחודש ספטמבר 2010.

7.

על החלטה זו נסב הערר שבפני. העורר טוען, כי חלופת המעצר מיושמת לגביו כבר כשנה, ומאחר שהוא לא הפר את תנאיה, ונוכח חלוף הזמן, יש לבטל את עיקר תנאיה ולאפשר לו לחזור לשגרת חייו, למעט תנאי בדבר איסור יצירת קשר עם המתלוננת, ותוך השארת הערבויות הכספיות בעינן.

8.

דין הערר להידחות.

בית המשפט המחוזי, בדחותו את הבקשה להקל בתנאים המגבילים, איזן נכונה בין האינטרס הציבורי בקיום פיקוח על העורר במסגרת חלופת המעצר, לבין זכויותיו כפרט.

העורר הורשע בעבירות מין בעלות חומרה כלפי קטינה כבת 13, ונדון לתשעה חודשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש עוכבה ככל הנראה בשל תקופת המאסר הקצרה, יחסית, שנגזרה על העורר, אולם נסיבות מסוכנותו, כפי שהן עולות מחוות הדעת בדבר מסוכנותו, ומתסקירי שירות המבחן, מצדיקות בכל מובן המשכו של פיקוח אפקטיבי על מהלכיו. מהחומר המקצועי שהוגש עולה, כי מהעורר נשקפת מסוכנות העלולה להגיע כדי רמה בינונית אם לא ישתלב במערכת טיפולית. הנתונים מראים כי הוא נמנע מלשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים, ויש בכך כדי להעלות את החשש מפני מסוכנותו.

יתר על כן, מתסקיר הקרבן עולה תמונה קשה ביחס לפגיעה שנגרמה למתלוננת ממעשיו של העורר. המתלוננת ומשפחתה מתגוררים באותו ישוב בו מצוי ביתו של העורר. חזרתו של העורר לביתו עלולה לגרום פגיעה יתירה למתלוננת ומשפחתה. מנגד, בית המשפט כבר ריכך במידה ניכרת את תנאי שחרורו של העורר בכך שאיפשר לו לצאת לעבודה משעות הבוקר עד שעות אחר הצהריים, והתיר לו לצאת לתפילות בבית הכנסת בסוף השבוע. יוצא, אפוא, כי תנאי החלופה כיום מתמקדים בעיקר במעצר בית – שלא בביתו שלו – בשעות אחר הצהריים המאוחרות והלילה. כן נילווים לכך פיקוח בעת עבודתו, איזוק אלקטרוני, והערבויות הכספיות.

בנסיבות הקיימות, תנאי החלופה המרוככים הולמים את הנדרש, ואין מקום לבטלם או להקל בהם עוד.

יתר על כן, שמיעת הערעור נקבעה לחודש ספטמבר שנה זו, בו אנו מצויים עתה, כך שיש להניח כי ניהול המשפט לא יארך זמן רב.

על רקע כל האמור, יש להותיר את תנאי חלופת המעצר בעינם, ולדחות את הערר.