בש"פ 6169/00 מדינת ישראל נ. זורי גורלשוילי

המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום באשקלון ועל-פי הנטען בכתב האישום לאחר שאשתו העלימה את דרכונו, איים עליה שלא כדין, שלף את אקדחו, דרך אותו כשהמחסנית ובה כדורים נמצאת באקדח, והצמידו לרקתה כשהוא אומר לה שירצח אותה אם לא תמסור לו את הדרכון. כשהאקדח בתוך שקית בידו יצא המשיב עם אשתו למקום בו לפי הטענה השליכה את דרכונו ובדרך איים עליה בשנית בנוסח דומה. אשתו של המשיב הצליחה להימלט ופנתה למשטרה. גירסתה של המתלוננת אושרה בהודעה שמסרה בתה שהיתה עדה לאירוע. בית משפט השלום באשקלון נעתר לבקשת התביעה וציווה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי "אם הצמדת אקדח טעון לראשו של אדם אינה מעידה על סיכון אינני יודע סיכון מהו". עררו של המשיב לבית המשפט המחוזי התקבל לאחר שהוגשו לנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי תסקירי מעצר של שירות המבחן. שירות המבחן התרשם שמדובר באדם המקיים אורח חיים נורמטיבי, אשר בתנאים של חלופה מתאימה למעצר מחוץ למקום מגוריו ניתן יהיה לשחררו ולהחזירו למסגרת עבודתו כאזרח עובד צה"ל תוך הרחקתו מביתו. בהתחשב באמור בתסקיר המעצר, בעברו הנקי של המשיב ובכך שדודו של המשיב ומשפחתו מוכנים ליטול על עצמם השגחה עליו, החליט הנשיא של בית המשפט המחוזי, כי ניתן להסתפק במעצר בית מלא בבית דודו של המשיב בבאר-שבע. על החלטה זו עררה בפניי המדינה.

בערר חזרו הצדדים על טיעוניהם בערכאות הקודמות. בא-כוחו של המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען לקיומה של חלופה; דודו של המשיב הוסיף דברים משלו, וביקש לשכנעני, כי יש ביכלתו, כאיש שב"ס לשעבר, להשגיח על המשיב, שהוא ומשפחתו קרובים ללבו.

נתתי דעתי לטיעוניו של הסניגור המלומד בתשובה לערר אך לא שוכנעתי כי יש בהם כדי להסיר חשש מפני הסיכון שבשחרורו של המשיב בתנאי חלופה. המשיב הוא אדם ללא עבר פלילי, העובד ומפרנס את משפחתו, ואין ספק כי דודו ומשפחתו של המשיב מוכנים לעשות מאמץ כדי להשגיח עליו בתנאים של חלופה למעצר. מנגד עומד מעשהו החמור של המשיב, המלמד על הסכנה הנשקפת ממנו לחיי אשתו; בעת חקירת הפרשה נחשפה מערכת יחסים טעונה בין המשיב לבין אשתו על רקע יחסיו של המשיב עם אשה אחרת. מהודעתה של המתלוננת במשטרה עולה שאין זו הפעם הראשונה בה היתה נתונה לאלימות ולאיומים מצד בעלה, אך היא נמנעה מלפנות למשטרה עד למעשה נשוא האישום בו ראתה סכנה ממשית לחייה. המעשה המיוחס למשיב הוא חמור, הצמדת אקדח טעון לרקתה של אשה על רקע סכסוך מתמשך בין בני הזוג מעידה על כך כי גם אם המשיב מקיים לכאורה מסגרת חיים נורמטיבית הרי בכל הנוגע ליחסיו עם אשתו המשיב הוא אדם חסר מעצורים. טיבו ועוצמתו של האיום באקדח טעון מלמדים כי נשקפת מן המשיב סכנה ממשית לחייה של המתלוננת.

נוכח הסיכון האמור איני רואה כי ניתן להסתפק בחלופה למעצר, ואיני סבורה שיש במרחק הגיאוגרפי שבין באר-שבע לאשקלון כדי להבטיח שהמשיב לא ישוב ויסכן את חייה של המתלוננת. בנסיבות אלה רק במעצר ניתן להבטיח כי מעשיו האלימים של המשיב כלפי המתלוננת לא יישנו.

אוסיף עוד, כי משפטו הצפוי של המשיב יכול להסתיים תוך תקופה קצרה. בכתב האישום צוינו חמישה עדים בלבד, ולמעשה ניתן לסיים את ההליכים במהרה. על הצדדים לעשות כל מאמץ כי משפטו של המשיב ייקבע לשמיעה במועד קרוב, כדי שלא יהיה נתון במעצר ממושך.

אשר על כן, דין הערר להתקבל.