בש"פ 617/04 אריאל סויקה נ. פרקליטות המדינה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 10.11.03. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 21.1.04, ונטען בה כי המבקש הגיש את עתירתו באותו יום, נוכח העיצומים והשביתה בבתי המשפט אשר ההודעה עליהם היתה בתוקף בעת מתן פסק הדין, וברציפות מאותו מועד עד ליום 5.1.04, ועד בכלל.

לטענת המשיבה, לא היתה כל מניעה להגשת ההליך בתקופת העיצומים, שכן בבית המשפט העליון היתה קבלת קהל באותה תקופה, ומכל מקום, לכל המאוחר היה על המבקש לפנות בבקשתו לבית המשפט מיד ביום בו הודע על הפסקת העיצומים, היינו, ביום 6.1.04. מן הבחינה העובדתית יש טעם בטענה זו, שכן ניתן היה להגיש הליכים בבית משפט זה חרף העיצומים בשירות המדינה. עם זאת, תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה), התשמ"א-1981, קובעת כי "תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק ....". נוכח הודעת מנהל בתי המשפט, והוראתה המפורשת של תקנה 5 הנ"ל, המבקש היה רשאי להניח כי המועד האחרון להגשת עתירתו יחול 15 ימים מתום השביתה, כפי שאף עולה כי הניח בפועל.

באין טענה כי הבקשה הוגשה באיחור ביחס למועד בו פסקו העיצומים, הרי שבמצב המתואר, לא היה המבקש זקוק למתן ארכה, וממילא אין צורך להידרש לשאלת סיכויי העתירה לדיון נוסף שהוא מבקש להגיש.

התוצאה היא, כי אני מורה למזכירות לפתוח תיק בקשה לדיון נוסף, על יסוד העתקי הבקשה שצורפו לבקשה שבפניי.