החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 617/04 אריאל סויקה נ. פרקליטות המדינה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דין שניתן בתקופת עיצומים ושביתה בבתי המשפט. נקבע כי לפי תקנה 5 לתקנות סדרי דין בתקופת שביתה, תקופת השביתה אינה נספרת במנין הימים, ולכן המבקש לא היה זקוק לארכה. לפיכך הורה בית המשפט למזכירות לפתוח תיק בקשה לדיון נוסף.

העובדות

פסק הדין ניתן ביום 10.11.03. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 21.1.04 וטענה כי ההגשה נמנעה בשל העיצומים והשביתה בבתי המשפט עד ליום 5.1.04. המשיבה טענה כי ניתן היה להגיש הליכים בתקופה זו ושהיה על המבקש לפנות ביום 6.1.04.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לתת ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף כאשר המועד חל בתקופת עיצומים ושביתה בבתי המשפט?
  2. 2.האם חל על המועד תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה), התשמ"א-1981?

הלכות

  1. 1

    תקופת שביתה או עיצומים שחלות עליה התקנות אינה נספרת במנין הימים לחישוב מועד, ולכן המבקש היה רשאי להניח שהמועד יחול 15 ימים מתום השביתה, ואין צורך בארכה.

    ״תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • דיון נוסף
  • שביתה
  • עיצומים
  • תקנה 5
  • חישוב מועד
  • בתי המשפט
  • מנהל בתי המשפט

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ 617/04

- א'

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

המבקש:

אריאל סויקה

נ ג ד

המשיבה:

פרקליטות המדינה

בקשה להארכת מועד

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 10.11.03. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 21.1.04, ונטען בה כי המבקש הגיש את עתירתו באותו יום, נוכח העיצומים והשביתה בבתי המשפט אשר ההודעה עליהם היתה בתוקף בעת מתן פסק הדין, וברציפות מאותו מועד עד ליום 5.1.04, ועד בכלל.

לטענת המשיבה, לא היתה כל מניעה להגשת ההליך בתקופת העיצומים, שכן בבית המשפט העליון היתה קבלת קהל באותה תקופה, ומכל מקום, לכל המאוחר היה על המבקש לפנות בבקשתו לבית המשפט מיד ביום בו הודע על הפסקת העיצומים, היינו, ביום 6.1.04. מן הבחינה העובדתית יש טעם בטענה זו, שכן ניתן היה להגיש הליכים בבית משפט זה חרף העיצומים בשירות המדינה. עם זאת, תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה), התשמ"א-1981, קובעת כי "תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק ....". נוכח הודעת מנהל בתי המשפט, והוראתה המפורשת של תקנה 5 הנ"ל, המבקש היה רשאי להניח כי המועד האחרון להגשת עתירתו יחול 15 ימים מתום השביתה, כפי שאף עולה כי הניח בפועל.

באין טענה כי הבקשה הוגשה באיחור ביחס למועד בו פסקו העיצומים, הרי שבמצב המתואר, לא היה המבקש זקוק למתן ארכה, וממילא אין צורך להידרש לשאלת סיכויי העתירה לדיון נוסף שהוא מבקש להגיש.

התוצאה היא, כי אני מורה למזכירות לפתוח תיק בקשה לדיון נוסף, על יסוד העתקי הבקשה שצורפו לבקשה שבפניי.

ניתנה היום, כ"ו בשבט תשס"ד (18.2.04).

עודד

שחם

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1תקופת שביתה או עיצומים שחלות עליה התקנות אינה נספרת במנין הימים לחישוב מועד, ולכן המבקש היה רשאי להניח שהמועד יחול 15 ימים מתום השביתה, ואין צורך בארכה.