בש"פ 6177/10 מנחם רוזנייר נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו ולשני נאשמים נוספים (להלן יכונו השלושה יחד: הנאשמים ) עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, בניגוד לסעיפים 402(ב), 329(א)(1), 499(א)(1), 428 סיפא ו-427(א) סיפא ל חוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, קשרו הנאשמים קשר, ביחד עם אחותו הקטינה של העורר (להלן: האחות או האחות הקטינה ), לתקוף את המתלונן, אשר בינו לבין האחות היתה בעבר היכרות על רקע רומנטי. על-פי הנטען, במועד סמוך לפני האירועים נשוא כתב האישום, פגש המתלונן אחות אחרת של העורר, שרה, וביקש להכיר אותה. משהאחות הקטינה שמעה על כך, קשרה קשר עם העורר לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה של ממש. לצורך כך, פיתו הנאשמים את המתלונן לבוא עימם למבנה בית ספר, שם התנפלו עליו במכות אגרופים בכל חלקי גופו ובבעיטות באזור הצלעות. לאחר מכן, הכניסו הנאשמים את המתלונן לתא השירותים במבנה, ושם דרשו ממנו סכום של 3,000 ₪, תחת איום כי אם לא יעביר אליהם סכום זה, יתלוננו במשטרה כי פגע באחותם. במעמד זה, תקף הנאשם 2 את המתלונן באמצעות שוקר חשמלי בכתפיו, ובהמשך שב והכה אותו עם השוקר וכן באגרופיו בכל חלקי גופו, עד זוב דם. בתוך כך דרשו הנאשמים מן המתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו, בתור ערבון עד אשר יביא להם את סכום הכסף שדרשו. עקב כך, הוציא המתלונן את מכשיר הטלפון שלו מכיסו, והעורר והנאשם 2 לקחו את המכשיר מידו. העורר הורה למתלונן כי עליו להעביר את הכסף בתוך חצי שעה, ולהניחו בתיבת הדואר שלו, ואמר כי לאחר שיעשה כן, ישיב לו את מכשיר הטלפון שלו. לאחר דברים אלה, נמלטו הנאשמים, ואילו המתלונן ניגש למכשיר כספומט והוציא 2,200 ₪ אותם הצליח למשוך מחשבונו. עם סכום זה הגיע המתלונן לבית העורר, והאחרון לקח מידו את הכסף, הודיע לו כי יקבל את המכשיר בהמשך, ודרש ממנו 700 ₪ נוספים בעבור כרטיס ה-'סים' השייך לטלפון. לאחר האמור, מסר העורר לאחות סכום של 1,000 ₪. מאוחר יותר באותו היום מכרו הנאשמים את מכשיר הטלפון של המתלונן.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצר הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשתה, ציינה כי יש בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובהן הודעות המתלונן והודעת האחות המפלילה את הנאשמים, הקלטת שיחה בתא המעצר בין הנאשמים לבין עצמם, ועוד.

3.

בדיון שנתקיים בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש להתרכז בשאלת חלופת המעצר. בית המשפט (כב' השופטת ר' ברקאי) בחן את הערבים המוצעים וכן את טיעוני הצדדים בנוגע לחלופות מעצר, והחליט בסוף הדיון להורות על עריכת תסקיר שירות מבחן אשר יבחן מקרוב את חלופות המעצר שהוצעו. בית המשפט ציין, כי לא היה פונה לשירות המבחן אם היה סובר כי אין בחלופות המוצעות אפשרות לכאורה לשמש כחלופות מתאימות.

4.

בתסקיר שהוגש על-ידי שירות המבחן, הביע השירות את התרשמותו לפיה בעניינו של העורר קיים "סיכון להתנהגות פוגענית ופורצת גבולות". בסיכום התסקיר נאמר, כי "התלבטנו רבות בבואנו לגבש המלצתנו בעניין שחרורו של מנחם לחלופה בבית אחותו. מחד, לחלופה יתרונות של פיקוח אנושי מלא, הרחקה מקרית מלאכי ואיזוק אלקטרוני. מאידך, לאור רמת הסיכון המתוארת, לאור אופי הקונפליקט הבלתי פתור בין הצדדים ומאחר וחלופה ברחובות איננה מספקת הרחקה גיאוגרפית משמעותית, התקשינו לתמוך בפה מלא בהצעת חלופה זו". שירות המבחן ציין, כי לא היה בידי משפחת העורר להציע חלופות אחרות, ועל כן הוא נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

5.

בדיון נוסף שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט כי נוכח עמדתו המקצועית של שירות המבחן, נכון לעת הזו אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. בית המשפט ציין את חומרת המעשים המיוחסים לעורר ואת אישיותו הבעייתית ומועדותו להתנהגות עבריינית, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן. כן העיר, כי אינו סבור כי יש בידי בני משפחת העורר להבטיח פיקוח נאות, וכי אף התנאים והנסיבות בבית האחות, שהוא מקום החלופה המוצעת, מורים כי אין בטחון כי החלופה תשמש לטווח הארוך, נוכח העובדה שהאחות אמורה ללדת בזמן הקרוב. על כן, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בלא לשלול אפשרות בחינת חלופה אחרת בעתיד, ככל שזו תוצע על-ידי העורר.

6.

הערר שבפני מופנה כנגד קביעות בית המשפט כי החלופה שהוצעה אינה מתאימה וכנגד ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. לגישת העורר, טעה בית המשפט בהחלטותיו כאמור, כאשר לא נמצא כל פסול בערבים המוצעים, וכאשר גם שירות המבחן לא פסל את חלופת המעצר שהוצעה. לדבריו, הטעם העיקרי להמלצת שירות המבחן הינו המרחק הגיאוגרפי הבלתי-מספק בין בית אחותו של העורר ברחובות לבין קרית מלאכי, מקום מגורי המתלונן. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לעובדת העדר עבר פלילי בעניינו של העורר, ולנסיבותיו המיוחדות, ובהן עובדת היות אביו לוקה בנפשו ומאושפז בהוסטל לחולי נפש; השתייכותו לעדה החרדית; טענתו כי אחותו הקטינה נוצלה מינית על-ידי המתלונן; נסיונו של המתלונן ליצור קשר עם אחות נוספת ונסיונו לנצל באופן זה את פגיעות המשפחה, ועוד. כן גורס העורר כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לקביעת שירות המבחן בתסקיר כי בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בתפקודו, וכי הוא עובר תהליך של התמתנות והתבגרות. לבסוף, טוען העורר כי יש ליתן משקל לכך שמעצר זה הוא מעצרו הראשון והוא בעל אפקט הרתעתי רב. על כן, מבקש העורר להורות על שחרורו בתנאים מגבילים.

7.

המדינה מצביעה על מסוכנותו של העורר וטוענת כי המעשים המיוחסים לו משקפים תכנון של ארוע נקמה בעל מסוכנות גדולה, המתאפיין באלימות חמורה שיש בה הן פגיעה פיזית ממשית, הן עבירות רכוש חמורות, והן סחיטה באיומים ובכוח. תסקיר המבחן מתאר קיומו של סיכון להתנהגות פורצת גבולות בעורר, ואת קשייו להסתגל למסגרות חיים; החלופה שנבדקה על-ידי הגורם המקצועי לא נמצאה מתאימה; במכלול נסיבות אלה, אין לדעת המדינה מקום לסטות מהחלטת בית משפט קמא, וראוי לקיימה.

8.

לא מצאתי כי יש הצדקה בנסיבות הענין לסטות מקביעותיה של הערכאה קמא. מעשיו של העורר בחבורה מתאפיינים בחומרה יתירה, ומשולב בהם שימוש בכוח ואלימות של חבורה כנגד מתלונן בודד וסחיטת כספים ורכוש ממנו, תוך ניצול בוטה של חולשתו כיחיד על-ידי קבוצה פורעת חוק, שאינה יודעת את גבולות החוק והרחמים.

שירות המבחן ציין כי אישיות העורר בעייתית; בעבר הופנה להוסטל וברח; קיימות אצלו בעיות הסתגלות למסגרות; קיים, ככל הנראה, תיק נוסף פתוח נגדו בגין תקיפה ונטילת נכסים. שירות המבחן איבחן קיום "סיכון להתנהגות פוגענית ופורצת גבולות" אצל העורר. שירות המבחן בדק, בבחינה רצינית, את חלופת המעצר בבית אחות העורר ברחובות, אך לא מצא אותה למתאימה מסיבות שונות, בעיקר מאחר שהיא אינה רחוקה דיה ממוקד הארוע וממקום מגורי המתלונן. עם זאת, לא נשללה, בעיקרון, האפשרות לשחרור העורר בחלופה, ככל שתוצע חלופה מתאימה אחרת.

על רקע מכלול השיקולים האמורים, דין הערר להידחות, תוך הותרת האפשרות לשקול חלופה נוספת ככל שזו תוצע ותימצא מתאימה.

הערר נדחה.