בש"פ 6192/01 מרט קוטליאר נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ישעיה) אשר נעתר לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים.

2.על פי כתב האישום (כפי שהונח בפני הערכאה הראשונה), סחר העורר במהלך שנת 2000 בנשק. הוא מכר ביפו לפלשתיני תושב עזה נשק אותו גנב מהצבא במהלך שירותו במילואים, ביודעו כי הוא יועבר לידי המשטרה הפלשתינאית. בתמורה למכירת הנשק קיבל העורר סך של 820 ש"ח. הנשק הנמכר הוא: 4 מחסניות מלאות כדורים של רובה גליל; 8 מחסניות -16 M

מלאות בכדורים ו4- קופסאות קרטון מלאות בכדורים -16 M . עוד הואשם העורר בכך שבהזדמנויות שונות במהלך שירותו הסדיר בשנים 1996-1997 ולאחר מכן בשירות המילואים שלו גנב העורר מרשות הצבא נשק וציוד הכולל, בין היתר, רימוני יד, רימוני הלם, 9 נפצי חבלה, 9 נפצי חבלה, מצת חבלה, קליע של כדור 20 מ"מ, תרמילים לכדורי נשק, משגר של טיל חד-פעמי, דמוי רימון, מחסניות, כדורים מסוגים שונים לסוגי נשק שונים ועוד. העורר החזיק את הנשק שגנב מהצבא בביתו ביפו.

3.לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה.

4.לאחר הגשת הערר תוקן כתב האישום ונוספה עבירה של החזקת אקדח חצי אוטומטי שלא כדין.

5.בא-כוח העורר טוען שצריך היה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. כנגד חזקת המסוכנות מצביע הוא על כך שבמשך כמה שבועות ידעה המשטרה על מעשיו של העורר ולא עצרה אותו. מכאן הוא מבקש ללמוד שהעורר אינו כה מסוכן כפי שנטען בבקשה למעצר עד תום ההליכים. עוד עמד בא-כוח העורר על עברו הנקי של העורר ועל נסיבות חייו הקשות. העורר עובד באופן מסודר, והוא גם מתנדב במשמר האזרחי. בא-כוח העורר הציג מכתבי המלצה שונים ובהם ממפקדיו של העורר.

6.קשה להימנע מלהעיר כי מכתבי ההמלצה של מפקדיו של העורר מתעלמים מהעובדה שהעורר גנב נשק מצה"ל. העורר תואר על ידי אחד ממפקדיו כ"ישר, הגון ואחראי". יתכן והעורר הוא אדם "אחראי", אך קשה לתארו כאדם "ישר והגון". הוא הדין בטענת מפקד אחר לפיה העורר "מעולם לא ביצע עבירה בשירות מילואים". למכתבי המלצה אלה - קשה לתת משקל.

7.העיקר לענייננו הוא בשאלה אם הפריך העורר את חזקת המסוכנות החלה,

לגביו, ועל כן יש הצדקה לשחררו בחלופת מעצר. על שאלה זו משיבה אני בשלילה. ברשות העורר נמצא אוסף "רציני" של נשק. אין די באמירה שהעורר הוא אספן נשק "אובססיבי". אין בתיאור זה כדי להסביר או להצדיק את מעשיו של העורר. "האובססיביות" של העורר חרגה מגדר איסוף נשק והחזקתו . אין ספק שהחמור והמטריד במעשיו של העורר הוא מכירת הנשק בתמורה לתושב רצועת עזה. כל בר דעת מבין את הסיכון הטמון במעשים כאלה בימים קשים אלה שאנו מצויים בהם, ונוכח ההתמודדות הקשה והמתמדת של המדינה עם פיגועים. מי שמוכן כך לסכן את תושבי המדינה בעבור בצע כסף ואף שמדובר בסכום קטן, לא נאפשר לו, בהעדר נסיבות יוצאות מן הכלל, להלך חופשי. נסיבות כאלה, אינן מתקיימות בענייננו. המעשים בהצטברותם מעידים על מסוכנות, וזו לא נסתרה.

8.אפילו אניח שהמשטרה התרשלה בכך שלא עצרה את העורר מיד - אין הדבר מצדיק את שחרורו.

9. הערר נדחה.