בש"פ 6200/03 האשם( בן סביח) חמודה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (שניתנה על- ידי כב' השופט צ' גורפינקל), בתיק ב"ש 90683/03, ביום 04/06/03 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר עומד לדיו בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, באשמת ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על- פי עובדות כתב האישום, ביום 11/10/02, סמוך לחצות, הגיע העורר יחד עם נאשם נוסף בשם עדנן קוסיני (להלן- קוסיני), לבלות במועדון עיישה בתל אביב (להלן – המועדון). באותה עת, שהו בקומה השנייה במועדון, חאדר שאמי (להלן- המנוח), אחיו בהג'ת שאמי (להלן- בהג'ת) וחברו עסאם אל עביסאת (להלן- עסאם). בסמוך לשעה 00:25, בעת שעשו המנוח, בהג'ת ועסאם את דרכם במדרגות היורדות מן הקומה השניה, החלו חילופי דברים בין העורר וקוסיני לבין המנוח, אשר התפתחו לקטטה , אשר במהלכה, גמלה בלבם של העורר ושל קוסיני לרצוח את המנוח. העורר וקוסיני, במטרה לגרום למותו של המנוח, זרקו לכיוונו שולחנות, שברי בקבוק זכוכית ודקרו את המנוח באמצעות סכין באזור עין שמאל, באמה ובבית החזה. המנוח הובהל לכיוון היציאה מן המועדון כשהוא נתמך על- ידי בהג'ת ועסאם, אשר השכיבוהו על המדרגות, אז הגיחו העורר וקוסיני, בריצה , כאשר העורר אוחז באלת עץ, קוסיני אוחז בסכין והשניים בעטו במנוח ששכב מדמם על הארץ וגרמו לפצעי שריטה ופצעי שפשוף בפנים ובאיזור הגוף העליון, הימני, זאת באמצעות האלה והסכין.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 04/06/03, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי בחומר החקירה קיימות ראיות המוכיחות, לכאורה את עבירת הרצח, אשר מיוחסת לעורר. עוד נקבע כי בעבירה חמורה מסוג רצח, רק לעיתים נדירות יש לנקוט בחלופת מעצר, כך שאין מקרה זה נחשב כמקרה נדיר ועל כן יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שבפני.

4.בא-כוח העורר טען בפני כי לא מדובר כאן לא בעבירת רצח ולא בשותפות ספונטאנית, שכן שותפות ספונטאנית מתבטאת בביצוע או בתרומה כלשהי להגשמתו של המעשה, בין על- ידי הקלה בביצוע, דבר שאין לו בסיס בתיק הנדון. עוד טען בא- כוח העורר כי העורר, לאורך כל החקירות שלו, היה עקבי בדעתו כי לא דקר את המנוח, לא פגע בו בכל צורה, לא התכוון לפגוע בו ולא עשה כל פעולה מכל סוג שהביאה למותו, כך שאין כל ראייה המצביעה על כך, כי העורר היה במגע ישיר עם המנוח. עוד טען בא- כוח העורר כי לאור הפסיקה, עצם הנוכחות של העורר בזירת האירוע, אף אם היתה מלווה בידיעה כי המבצע העיקרי מתכוון לבצע עבירה, אין בעצם נוכחות זו משום ראיה נסיבתית בעלת משקל מכריע.

בא-כוח המשיבה טען, לעומתו, כי קיימות, בידי המשיבה, ראיות לכך שהעורר לא רק הוכה אלא גם היכה. על- פי ההודעות שבתיק החקירה, העורר החזיק אלת עץ ובעזרתה חבט במנוח כאשר המנוח היה שכוב. עוד טען, כי על-פי החומר שבתיק, קיימות ראיות נסיבתיות, אשר, יש בהן כדי לאשש את אשמות העורר כגון: העורר לא חזר לזירת האירוע לקחת את רכבו, אלא שילם 2000 שקלים לגרר על- מנת שיגרור אותו, הוא החליף את מפתח מתג ההצתה של הרכב ואת המפתח של מנעול הבית וזאת בסמוך לאירוע, וכן החליף את מספר הטלפון שלו, ומכאן, הרי שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עוד טען, בא- כוח העורר כי הוא סבור שעילת המעצר כה חזקה, עד שבית המשפט המחוזי קבע כי על העורר להיות מאחורי סורג ובריח.

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק, אשר הועמד לרשותי, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה בשלב זה כדי לבסס ולו, לכאורה, סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו.

חומר הראיות מצביע לכאורה על כך כי העורר היה מעורב באופן פעיל באירוע שהביא בסופו של דבר לתוצאה הקטלנית. הדברים עולים מהודעותיהם של בהג'ת שאמי , עסאם עביסאת וולרי אשטילאנו. בהג'ת שאמי זיהה את העורר, במסדר זיהוי חי, ללא כל צל של ספק. על- פי הודעתו, הוא הצביע על העורר ללא היסוס וכן היה בטוח בזיהוי. עסאם אל עביסאת (להלן- עביסאת), חברו של המנוח, מוסר כי בעקבות תקרית מילולית בין המנוח לבין אחד משני תוקפיו, נתן, המנוח, סטירה לקוסיני. העורר תפס בקבוק זכוכית מהשולחן ושבר אותו על ראשו של המנוח ואז החלה מהומה. קוסיני והעורר החלו להתקוטט עם המנוח ועם אחיו בהג'ת. בנוסף לכך העד עביסאת זיהה את העורר, במסדר זיהוי תמונות, כאחד התוקפים. גם בעימות שנערך בין עביסאת לבין העורר וקוסיני, חזר עביסאת על גרסתו ועל חלקם של העורר וקוסיני במות המנוח. יתרה מזו, העד ולרי אשטילאנו, קופאי ושומר במועדון, אשר לא נטל חלק בקטטה אלא ניסה להפריד, מוסר כי ראה את העורר אוחז בידו אלת עץ.

חוששני שלא אוכל להסכים לטענתו של בא- כוח העורר, כי העורר לא היה שותף באירוע שהביא לתוצאה הקטלנית, שהרי על-פי חומר הראיות היכה העורר, יחד עם קוסיני את המנוח ועל כן עקב היותו של העורר כפועל למטרה אחת יחד עם קוסיני, עושה אותם מבצעים בצוותא (ראה בש"פ 259/97 בשתאווי סובחי נ' מדינת ישראל, תק- על 98(2), 308).

לסיכום: מקובלת עלי גישתו וקביעתו של בית המשפט המחוזי, אשר על פיה, קיימות ראיות בידי המשיבה, אשר יש בהן כדי לבסס את הנטען על –ידה בכתב האישום, ראיות המהוות פוטנציאל ראייתי להרשעה בעתיד (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(2), 133, בעמ' 146).

לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה , הרי שבקיומן, קמה לה חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן- חוק המעצרים). חזקה זו, לכשעצמה מהווה עילת מעצר , שכן נקודת המוצא היא שהעורר מואשם ברצח בכוונה תחילה. עבירה זו אשר חלה לגביה חזקת המסוכנות. יתרה מכך, נדירים הם המקרים שבית המשפט יורה על חלופת מעצר של מי שנאשם בעבירה כה חמורה, כך שהמקרה דנן איננו מקרה נדיר אשר מצדיק להסתפק בחלופת מעצר.

יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ד' בייניש:

"אכן, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה- שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם- אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים- יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אך אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כותלי בית הסוהר- ספק רב אם יש דבר שירתיע מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת" (ראה בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פד"י נא(1), 523)

לסיכום: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העורר יעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1043/03, בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו.